“מניסיוני האישי, אני יודעת בוודאות שהדבר מספר אחת שמעציב את המתים יותר מאשר צערנו — הוא חוסר המודעות לקיומם סביבנו. הם אכן רוצים שתדברו אליהם כאילו עדיין היו בגוף פיזי. הם אכן רוצים שתשמיעו את המוזיקה האהובה עליהם, תשאירו את תמונותיהם גלויות, ותמשיכו לחיות כאילו מעולם לא עזבו. אולם הזמן ו"השחתה" טשטשו את הקווים בין החיים למתים, בין האדם לטבע, ובין הגשמי לאֶתֶרי. הייתה תקופה שבה האדם יכול היה לתקשר עם בעלי חיים, צמחים, האתר והמתים. כדי לעשות זאת יש צורך לגשת לרמות גבוהות יותר של תודעה, והידע הזה הוסתר מאיתנו. למה? כי אז הצמחים היו אומרים לנו כיצד לרפא את עצמנו. בעלי החיים היו מראים לנו את רגשותיהם, והמתים היו אומרים לנו שמעשים טובים אכן חשובים. בסך הכול, היינו באים לדעת שכולנו אחד. והחשוב מכול, היינו מקבלים אזהרה מפני איומים והזדמנויות, טוב ורע, אמת מול בדיה. היו לנו עיניים הפועלות למען האנושות מכל זווית, וזה מאיים על "המושחתים". חברות סודיות קיימות כדי להסתיר את האמיתות הללו, וכדי לוודא ששקרים נשמרים מדור לדור.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←