קיום

“שיתוף סיפורים הממלאים את חדרינו בפיצוץ של קולות ייחודיים הוא אמצעי לעורר חקירה מכלילה של המורכבויות של מה שנכלל בלהיות אנושי. סיפורים מאפשרים לנו להבין את הדאגות העליונות של הקיום האנושי ולגעת במפורש בחלק הבלתי ניתן לשינוי של האנושות.”

“התודעה היא מצב של קיום שבו הסובייקטים מודעים לסביבתם ויכולים להגיב לדרישותיה בהתאם לתפיסות פנימיות וחיצוניות.”

“מפתח החיים מפתח החיים מסמל את מפת הקיום. ברגע שתשחרר את עצמך מכל התנגדות, דרכך תהפוך לבנה — לשארית המרחק. שירה מאת סוזי קאסם”

“הבעיה של יישוב הסבל האנושי עם קיומו של אל אוהב היא בלתי פתירה רק כל עוד אנו מייחסים למילה "אהבה" משמעות זעירה, ורואים את הדברים כאילו האדם היה מרכזם. האדם אינו המרכז. אלוהים אינו קיים למען האדם. האדם אינו קיים למען עצמו. "כי אתה בראת את כל הדברים, ובגלל רצונך הם היו ונבראו." (התגלות ד׳ 11) לא נבראנו בראש ובראשונה כדי שנאהב את אלוהים (אף כי נבראנו גם לכך), אלא כדי שאלוהים יאהב אותנו, כדי שנהיה לאובייקטים שבהם תוכל האהבה האלוהית לשכון ב"רצון". לדרוש שאהבתו של אלוהים תסתפק בנו כפי שאנו, הרי זה לדרוש שאלוהים יחדל מלהיות אלוהים: ...מה שהיינו מכנים כאן ועכשיו "אושרנו" אינו התכלית העיקרית שאלוהים מבקש; אך כאשר נהיה כאלה שיוכל לאהוב אותנו ללא כל מכשול, נהיה, למעשה, מאושרים.”

“ממלכת הרחם ממותניה היא מעניקה לך חיים ואופן שבו אתה מתייחס אל זו שמעניקה לך חיים מראה עד כמה אתה מעריך את החיים שניתנו לך בידי הבורא. ומן הזרע עד האבק יש נשמה אחת מעל כולן — שעליך תמיד להראות לה סבלנות, כבוד ואמון והאישה הזאת היא אמך. וכאשר נשמתך עוזבת את גופך ומעשיך נשקלים כנגד הנוצה יש רק נשמה אחת שיכולה להציל את שלך והאישה הזאת היא אמך. וכאשר לב היקום שואל את שערה ואת מוחה, האם היית עדין וטוב אליה לבה ייאלץ להישאר דומם ושערה ידבר בחופשיות כישות נפרדת, בדומה מאוד לאצה בים — הוא יגלה את כל ששמע וראה. האישה הזאת, שלבה ראה את שלך, ראשונה לפני כל אדם אחר בעולם, ושרחמה פתח את הדלת כדי שעיניך יחוו אור ועוד — היא אמך שלך ממש. לכן, לא משנה אם אמך הייתה אכזרית, מניפולטיבית, מתעללת, חולה בנפשה, או פשוט ילדותית האופן שבו אתה מתייחס אליה הוא המבחן העליון. אם היא מוליכה אותך שולל, סלח לה והראה לה את הדרך הנכונה בחכמה פשוטה, ברכות ובטוב לב. ותמיד זכור, שהמלכה בממלכת הבורא, היושבת על כס כל הקיום, היא בדיוק אותה אחת גם בשלך. ושמה הוא, האם האלוהית.”

“אי-חשיבה היא מעשה של השמדה, משאלה לשלול את הקיום, ניסיון למחוק את המציאות. אבל הקיום קיים; את המציאות אי אפשר למחוק, היא רק תמחק את המוחק. בכך שאתה מסרב לומר ״הוא״, אתה מסרב לומר ״אני״. בהשעיית שיפוטך, אתה שולל את אישיותך. כאשר אדם מכריז: ״מי אני שאדע?״ — הוא מכריז: ״מי אני שאחיה?״”

“אם אתה בטוח, יש לך את האומץ להישאר בעולם.”

“אדם בעל חלומות גדולים אינו מאפשר לדעתם של אחרים לדכא את חדוות החיים שלו או שלה. התגברות על הפחד מלעשות טעות בלתי הפיכה, לכל החיים, היא הצעד הראשון לחיים של קיום אמנותי.”

“יש לנקוט קו נועז ומסוכן במקצת כלפי הקיום הזה: במיוחד משום שבכל מקרה, מה שלא יקרה, נגזר עלינו לאבד אותו.”

“לכל אחד מאיתנו יש היכולת להגיב באופן יצירתי אל המסתורין האונטולוגי של קיומנו.”

“התודעה הקולקטיבית של האנושות היא זו שמגדירה את הקיום וההמשכיות של הציוויליזציה הזו.”

“הקיום האנושי הוא זמני, וכל הידע על היקום שנצבור יישכח בסופו של דבר, משום שלא יישארו בני אדם שייהנו מכל הדברים שלמדנו. ואף על פי כן, בעיניי זה אינו מבטל את החקירה המדעית. אנו מבקשים להבין את היקום משום שזה הופך את חיינו לטובים ועשירים יותר. באופן דומה, אנו מספרים סיפורים (וחושבים על למה ואיך לספר סיפורים) משום שזה הופך את הקיום האנושי לעשיר יותר. סיפורים מומצאים חשובים. הם מעניקים לנו הנאה ונחמה ומטפחים אמפתיה בכך שהם מאפשרים לנו לראות את העולם דרך עיניהם של אחרים. הם גם עוזרים לנו להרגיש שאיננו לבד, להבין שהצער והשמחה שלנו משותפים לא רק לאלה שסביבנו אלא לכל אלה שבאו לפנינו ולכל אלה שעדיין יבואו אחרינו.”

“הציוויליזציה היא ההתקדמות לעבר חברה של פרטיות. כל קיומו של הפרא הוא ציבורי, והוא נשלט בידי חוקי שבטו. הציוויליזציה היא התהליך של שחרור האדם מן האנשים.”

“אתה יכול להתקיים בלי הנשמה שלך, אתה יודע, כל עוד המוח והלב שלך עדיין פועלים. אבל לא יהיה לך עוד שום תחושת עצמי, שום זיכרון, שום . . . דבר. אין שום סיכוי כלל להחלמה. אתה פשוט — תתקיים. כקליפה ריקה. והנשמה שלך נעלמה לנצח . . . אבודה.”

“אין קבוצה אחרת באמריקה שזוהתה כה הושמטה מהחברה עד כדי אובדן זהות, כמו זו של נשים שחורות... כשמדברים על אנשים שחורים, המוקד תמיד נוטה להיות על גברים שחורים; וכשמדברים על נשים, המוקד נוטה להיות על נשים לבנות.”

“עיניי פקוחות תמיד לרווחה אל מול העובדה המופלאה של הקיום. לא רק הקיום האנושי, אלא קיומם של החיים, ואיך התהליך רב-העוצמה עוצר הנשימה הזה, שהוא הברירה הטבעית, הצליח לקחת את העובדות הפשוטות מאוד של הפיזיקה והכימיה ולבנות מהן עצי סקויה ובני אדם.”

“אדם שאינו מאמין באלוהים הוא מי שמבוטח שאין האלוהים קיים, מי שיש לו ראיות משכנעות נגד קיומו של האלוהים. אני לא מכיר בראיות כאלו משכנעות.”

“חבקי בתשוקה את קיומך הקדוש”

“עצמאות היא ההכרה בעובדה שהאחריות לשיפוט היא שלך, ושום דבר אינו יכול לעזור לך להימלט ממנה — שאין כל תחליף שיכול לעשות את החשיבה במקומך — שהצורה הנתעבת ביותר של השפלה עצמית והשמדה עצמית היא הכפפת תודעתך לתודעתו של אחר, קבלת סמכות מעל מוחך, קבלת טענותיו כעובדות, את דברו כאמת, ואת צווים שלו כמתווך בין תודעתך לבין קיומך.”

“רבים מאיתנו מציירים קווים שאנו מתכוונים לעולם לא לחצות. אך החיים בוחנים את נחישותנו, לעיתים ללא רחם, וכף רגל זזה, נדחפת אל מעבר לקו הדקיק ששרטטנו. אז אנו מציירים קו אחר, נחושים לעולם לא לחצות גם אותו. הימים מחשיכים והערפל מתגנב ומעוור את מבטנו, ומטשטש במחשבותינו את הסיבה לקיומו של הקו. אנו מציירים סימון נוסף, מתביישים בכך שהאחרון נחצה בפחות שכנוע מכפי שדמיינו שיידרש. צללים וספקות נותנים סיבה נוספת לצייר קו חדש, ואז עוד אחד ועוד אחד. קווים, אני חושבת, דקים ועמומים מדי מכדי לשמש גורמים מרתיעים אמינים להתנהגות. לעיתים קרובות מדי, בקלות רבה מדי, אנשים מועדים אל מקומות שהם מצטערים אחר כך שנכנסו אליהם. מה, אם כן, מונע מחלק מן האנשים לחצות את הקווים הצרים הללו? זהו כוחה של מערכת ערכים. שכן אם אדם בעל ערכים היה דורך צעד אחד מחוץ לקו שלו, היה נאלץ לשחרר את ידיו מן הערכים הבלתי מתפשרים הללו ולהפקיר אותם במודע. אך ערכיו משכנעים, אוחזים בו בחוזקה, ומרחיקים את הפיתויים המפתים הקוראים לאדם לבחון את הקו. כך, ערכים שנשמרו שומרים על האדם הרחק בבטחה מאזורים שאינו מעז לנדוד אליהם, מכוונים חיים בין הקווים, מחזקים את כוח הרצון ומעצבים עוצמה אדירה של אופי.”