“רבים מאיתנו מציירים קווים שאנו מתכוונים לעולם לא לחצות. אך החיים בוחנים את נחישותנו, לעיתים ללא רחם, וכף רגל זזה, נדחפת אל מעבר לקו הדקיק ששרטטנו. אז אנו מציירים קו אחר, נחושים לעולם לא לחצות גם אותו. הימים מחשיכים והערפל מתגנב ומעוור את מבטנו, ומטשטש במחשבותינו את הסיבה לקיומו של הקו. אנו מציירים סימון נוסף, מתביישים בכך שהאחרון נחצה בפחות שכנוע מכפי שדמיינו שיידרש. צללים וספקות נותנים סיבה נוספת לצייר קו חדש, ואז עוד אחד ועוד אחד. קווים, אני חושבת, דקים ועמומים מדי מכדי לשמש גורמים מרתיעים אמינים להתנהגות. לעיתים קרובות מדי, בקלות רבה מדי, אנשים מועדים אל מקומות שהם מצטערים אחר כך שנכנסו אליהם. מה, אם כן, מונע מחלק מן האנשים לחצות את הקווים הצרים הללו? זהו כוחה של מערכת ערכים. שכן אם אדם בעל ערכים היה דורך צעד אחד מחוץ לקו שלו, היה נאלץ לשחרר את ידיו מן הערכים הבלתי מתפשרים הללו ולהפקיר אותם במודע. אך ערכיו משכנעים, אוחזים בו בחוזקה, ומרחיקים את הפיתויים המפתים הקוראים לאדם לבחון את הקו. כך, ערכים שנשמרו שומרים על האדם הרחק בבטחה מאזורים שאינו מעז לנדוד אליהם, מכוונים חיים בין הקווים, מחזקים את כוח הרצון ומעצבים עוצמה אדירה של אופי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←