קיום

“החיים אינם אלא צל מהלך, שחקן עלוב, המתהלך ומתרגש לשעתו על הבמה, ואחר כך לא עוד נשמע. זהו סיפור המסופר בידי אידיוט, מלא רעש וזעם, שאין בו כל משמעות.”

“האם אלוהים יודע את מספר הנשיקות לפני שאנו מתאהבים? אתמול הייתי אף אחד וחשבתי את עצמי חשוב. היום אני חש את ערכי בך. את, עם עינייך האזמרגדיות ושיערך השחור כעץ הובנה, אפילו פעימת לבך יפה. את, שאת שמחתי הגדולה ביותר, כל שאר הדאגות מתפוגגות בנוכחותך. את בולעת את הזמן וצורכת את המרחב, ומעוררת את כל תשוקתי בחיבוק אחד. אני אוהב את קיומך.”

“תן לחייך לאתגר את קיומך המקודש”

“בתחילה..כאשר קרן ויום עדיין לא באו כלל לידי קיום, הייתה סוג של זוהר שמאיר את היקום. אותו זוהר הוא אור הידע והטוב. אותו זוהר ימשיך בעקביות ובהתמדה להאיר בבהירות גם לאחר שכל הכוכבים והירחים ביקום העצום הזה יכחדו.”

“אל תקלל את האלים, תרגיש בושה כשתצטרך לקרוא להם לעזרה”

“את הלב הזה שבתוכי אני חש, ואני שופט שהוא קיים. את העולם הזה אני יכול לגעת, ואני גם כן שופט שהוא קיים. כאן מסתיים כל ידיעתי, והיתר הוא בנייה. שכן אם אנסה לאחוז בַּעצמי הזה שאני חש בו ביטחון, אם אנסה להגדירו ולסכם אותו, אין הוא אלא מים החומקים מבין אצבעותיי. אני יכול לשרטט בזה אחר זה את כל ההיבטים שהוא מסוגל ללבוש, את כל אלה גם כן שיוחסו לו, את החינוך הזה, את המקור הזה, את הלהט הזה או את השתיקות הללו, את האצילות הזאת או את השפלות הזאת. אבל אי אפשר לצרף היבטים. הלב הזה עצמו, שהוא שלי, יישאר לעד בלתי ניתן להגדרה בעיניי. בין הוודאות שיש לי בדבר קיומי ובין התוכן שאני מנסה לתת לוודאות הזאת, הפער לעולם לא יתמלא. לעד אהיה זר לעצמי. בפסיכולוגיה כמו בלוגיקה, יש אמיתות אך אין אמת. "דע את עצמך" של סוקרטס שווה בערכו ל"הייה מוסרי" של חדרי הווידוי שלנו. הן חושפות געגוע ובו בזמן גם בורות. הן תרגילים עקרים בנושאים גדולים. הן לגיטימיות רק במידה המדויקת שהן בקירוב.”

“הרמוניה לא נובעת רק מהסובלנות. אין צורך רק לסבול אנשים מרקעים תרבותיים שונים – הגיע הזמן לאהוב אותם. סובלנות יכולה להפוך אותך לאדם נעים, אבל האהבה היא שמביאה אותך להיות בן‑אדם אמיתי. הדת הגדולה ביותר שאתה יכול לחוות בחייך היא אהבה.”

“אהבה היא היופי של הקיום”

“אני לעולם איני לבד, בכל מקום שבו אני נמצאת. האוויר עצמו מספק לי מאה שנים של אהבה. כשאני נושמת פנימה, אני נושמת פנימה את הצחוק, הדמעות, הניצחונות, התשוקות, המחשבות, הזיכרונות, הקיום, השמחות, הרגעים, ואת גוני אור השמש על גוונים רבים של עור; אני נושמת פנימה את אותו אוויר שננשף החוצה בידי רבים לפניי. האוויר שנשא להם חיים. ואם כך, כיצד אוכל אי פעם לומר שאני לבד?”

“דת שקר דומה לחיקוי של אופנה עילית. עצם קיומם של זיופים מוכיח את קיומו של הדבר האמיתי. לא היו חיקויים בלי מוצר מקורי. לתכנון המקורי של אלוהים תמיד היו מחקים וזיופים!”

“זה היה הקוד שהעולם קיבל, וזה היה המפתח לקוד: שהוא חיבר את אהבת הקיום של האדם למעגל של עינויים, כך שרק האדם שלא היה לו דבר להציע לא היה לו דבר לפחד ממנו, כך שהמידות הטובות שעשו את החיים אפשריים והערכים שנתנו להם משמעות נעשו לסוכני השמדתם, כך שהטוב ביותר של האדם נעשה לכלי ייסוריו, וחייו של האדם עלי אדמות נעשו בלתי מעשיים.”

“הרשו לי לסכם את עמדתנו העדינה ביקום הזה: כל מילה שלנו יכולה להיות המילה האחרונה שלנו; כל מבט שלנו יכול להיות המבט האחרון שלנו! כל רגע שלנו יכול להיות הרגע האחרון שלנו! האם אנו שמחים על המצב השברירי הזה? לא! האם אנו עומדים להונות את עצמנו בכמה סיפורים ילדותיים, במילים אחרות בדת? לא! אז מה אנחנו עומדים לעשות? נשנה את המצב הנואש הזה, נכה ביקום הכאוטי הזה בכוחו של המוח האנושי, באינטליגנציה גבוהה, בקיצור במדע! היעד הסופי של האנושות הוא לעצב מחדש את היקום המסוכן הזה כך שלא יאיים עוד דבר על קיומנו!”

“יש אנשים שאומרים שהם לא יאמינו בשום דבר שאינם יכולים לראות. איזו קטסטרופה היא לא להחזיק בשום אמונה כלל! אתה חי רק פחות ממחצית החיים, אם אתה מוכן להאמין רק בדברים שאתה יכול לראות. את החיים חיים אלה שיש להם הרבה אמונה ומאמינים בדברים רבים שאינם נראים. אם אתה מאמין בשום דבר שאינך יכול לראות, חשוב כמה הרבה יש שאתה בוחר להסב ממנו את פניך! אינך יכול לראות את נשמתך ואינך יכול להוכיח שהיא קיימת, ולכן אם אתה מכנה את עצמך מי שמאמין בשום דבר שאינו נראה, אז לעולם תכחיש לנשמתך את קיומה, כי קיומה של הנשמה שוכן באהבה, באמון, בכעס, בתשוקה, באמונה, באמונה ובכוח; הנשמה ניזונה לעד מדברים שאינם נראים! ולכן יש לנו יותר מדי גופים ריקים המסתובבים כאן! גופים שבתוכם נשמות שהן חצי-מתות וגוססות.”

“הסבל הוא מרכיב חיוני של החיים. אין אדם שנמלט מן הסבל, שהוא בלתי נפרד מן החיים עצמם. הסבל הוא מה שמעמיד אותנו במגע עם העצמי; הוא מה שמאפשר לנו להבין את הטבע הרוחני שמאחורי קיומנו.”

“התכלית מכריזה כי מסלול קיומי ומהלך ההיסטוריה האנושית נקבעו במכוון להתנגש ברגע המדויק הזה בזמן, משום שמה שיש לי להציע להיסטוריה האנושית נחוץ נואשות דווקא בזמן המדויק הזה.”

“אדם זוכה לשמחה עמוקה ואישית, אנוכית, מעצם קיומו של האדם שאותו הוא אוהב. זו האושר האישי והאנוכי של האדם עצמו שהוא מבקש, מרוויח ושואב מן האהבה.”

“זהו אודה לחיים. המנון העולם. כי כשם שיש מיליארדי כוכבים שונים המרכיבים את השמיים כך גם יש מיליארדי בני אדם שונים המרכיבים את הארץ. יש המזהירים יותר, אך כולם עשויים מאותו אבק קוסמי. הו, השמחה להיות בחיים עם כל האנשים האלה! אני מדבר על הבדלים מפני שהם קיימים. כמו האיברים השונים המרכיבים את גופנו. הארץ, כשלעצמה, היא גוף אחד גדול. הקשיבו כיצד היא מייללת כאשר אדם אחד שרוי באומללות. כאשר אחד הורג אחר, הארץ חשה את הכאב בחזה שלה. כאשר אחד מגיע לאורגזמה, הארץ כמהה לסיגריה. התבוננו היטב, החיות האלה הן כתמי יופי ההופכים את פניה של הארץ ליפים יותר ואהובים יותר. האוקיינוסים האלה הם עיניה הצלולות של הארץ. העצים האלה, שערה. זהו אודה לחיים. המנון העולם. לא אדבר עוד על הבדלים, כי הדמיון גדול יותר. הביטו מקרוב עוד יותר. ייתכן שיש מרחקים בין איברינו, אך אין רווחים בין ליבנו. אנו כמהים להיות אחד. אנו כמהים להיות בטבע ו לרוץ פראיים עם חיות הבר שלו. הבה נחגוג את החיים ואת היותנו חיים, כי זהו חילול קודש להיות כפויי טובה. הבה נשחק ונהיה שובבים, כי זהו חילול קודש להיות רציניים. הבה נחגוג את הפגמים ונגרום לקיום להתגאות בנו, כי המחר הוא מוות, וזהו אודה לחיים. המנון העולם.”

“כל דבר שקיים מתפתח מן הזמן”

“הטלפון לא נוצר מן השיפור המתמיד של גלויה.”

“שום הצהרה אינה משנה את קיומו של אלוהים”