רופאים

“כשאני פוגש אנשים שאומרים — והם אומרים זאת כל הזמן — "אני חייב רק לספר לך, לדודה הגדולה שלי היה סרטן במרפק והרופאים נתנו לה 10 שניות לחיות, אבל בפעם האחרונה ששמעתי היא טיפסה על הר האוורסט," וכיוצא בזה, אני מתנתק די מוקדם.”

“בחרו מנהיג שישמור על מקומות עבודה בארצכם באמצעות מתן תמריצים לחברות להעסיק רק בתוך גבולותיהן, ולא מנהיג שיאפשר לתאגידים להעביר מקומות עבודה לחו״ל כדי להשיג עבודה זולה יותר כאשר יש משבר תעסוקה לאומי. בחרו מנהיג שישקיע בבניית גשרים, לא חומות. ספרים, לא נשק. מוסריות, לא שחיתות. אינטלקטואליות וחוכמה, לא בורות. יציבות, לא פחד ואימה. שלום, לא כאוס. אהבה, לא שנאה. התכנסות, לא הפרדה. סובלנות, לא אפליה. הגינות, לא צביעות. מהות, לא שטחיות. אופי, לא חוסר בגרות. שקיפות, לא סודיות. צדק, לא הפקרות. שיפור ושימור הסביבה, לא הרס. אמת, לא שקרים.”

“מתי עבודה מרגישה משמעותית? בכל פעם שהיא מאפשרת לנו לעורר עונג או להפחית סבל אצל אחרים. אף שלעתים קרובות מלמדים אותנו לחשוב על עצמנו כאגואיסטים מטבענו, הכמיהה לפעול באופן משמעותי בעבודתנו נראית כחלק עיקש לא פחות ממבנה אישיותנו מאשר התיאבון שלנו למעמד או לכסף. משום שאנו בעלי חיים המונעים על ידי משמעות ולא רק יצורים חומרניים, אנו יכולים לשקול ברצינות לוותר על ביטחון למען קריירה המסייעת להביא מי שתייה לאזורים כפריים במלאווי, או להתפטר מעבודה במוצרי צריכה לטובת עבודה בסיעוד לבבי, מתוך מודעות לכך שבכל הנוגע לשיפור מצבו של האדם, דפיברילטור מכויל היטב עדיף אפילו על הביסקוויט המשובח ביותר. אך עלינו להיזהר מלהצר מדי את רעיון העבודה המשמעותית, מלהתמקד רק ברופאים, בנזירות של כלכותה או באסכולת האמנים הישנים. ישנן דרכים פחות נשגבות לתרום לקידום הטוב המשותף........מיזם שניחן במשמעות עשוי להיראות משמעותי רק כאשר הוא מתקדם במהירות בידיהם של מספר מצומצם של שחקנים, ולכן כאשר עובדים מסוימים יכולים ליצור קשר דמיוני בין מה שעשו בימי עבודתם לבין השפעתם על אחרים.”

“דיבור על חטא הוא כמובן עבור רבים דחייה גדולה; עבור אחרים, מיתוס גדול אף יותר — משום שבמציאות, החטא הוא כמו המקבילה הרוחנית לטפיל מיקרוסקופי, או לנגיף, או מוטב אף יותר, למחלה מידבקת. וכפי שאדם עשוי לעולם לא לדעת, עד שיבקר אצל רופא מיומן, על הפתוגנים הזעירים ההולכים ושוחקים בהדרגה את גופו, כך אנו עשויים לעולם לא לדעת שבחטא אנו שוחקים את הווייתנו ומאבדים כיוון עד שנשמע את דבר אלוהים מיושם כראוי. לכן אני שואל, מי מן הרופאים יהיה אז המיומן יותר: זה שמוצא את הבעיה ונותן את הפתרון, או זה שמתעלם במתכוון מן הבעיה (או ליתר דיוק, מוצא את הבעיה כשהיא כבר מאוחרת מדי)? לעיתים נדירות מישהו פוסל את ידיעת הרפואה לגוף הפיזי כפרקטיקה פרימיטיבית, ולכן גם ידיעת דבר אלוהים לרווחתו הרוחנית של האדם אינה יכולה להיפסל כפרקטיקה פרימיטיבית — אדרבה, ההפך הוא הנכון. שכן כך כתוב: אל תישען על בינתך שלך.”

“החברה שלנו כיום אינה זקוקה רק לפוליטיקאים אלא לפוליטיקאים למען שינוי גדול וחיובי. החברה שלנו כיום אינה זקוקה רק למורים אלא למורים למען השפעה גדולה ושינוי חיים. החברה שלנו כיום אינה זקוקה רק לעורכי דין אלא לעורכי דין למען שינוי. החברה שלנו כיום אינה זקוקה רק לרופאים אלא לרופאים שיביאו חיוך על פנינו. החברה שלנו כיום אינה זקוקה רק לחקלאים אלא לחקלאים למען שינוי. החברה שלנו כיום אינה זקוקה רק לחוקרים אלא לחוקרים שיפתרו את מצוקות החברה. החברה שלנו כיום אינה זקוקה רק לאיש העסקים אלא לאיש העסקים למען שינוי חברתי גדול. החיים הם הכול על שינוי, ואנחנו או משתנים אל הזירה הגרועה ביותר של החיים או אל זירת החיים הטובה ביותר. הבה נחשוב על שינוי גדול וחיובי”

“שגיאות הרופאים אינן מספריות. בדרך כלל הם טועים מתוך אופטימיות לגבי הטיפול וממסימיות לגבי התוצאה.”

“הרופאים כולם תמימי דעים שאני סובל ממחסור בחברה. מעולם לא היה מקרה כמותו. ראשית, לא ידעתי כלל שאני סובל. שנית, כפי שאירי עשוי לומר, חשבתי שזה היה קלקול קיבה מן החברה שקיבלתי.”

“לפעמים דרוש אדם שפל וחסר תואר כדי להשפיל את העולם. ממלכים, שליטים, מנכ"לים, שופטים, רופאים, כמרים כבר מצפים שיהיו גדולים וחכמים יותר.”

“1. בנגלדש.... ב-1971 ... קיסינג'ר גבר על כל העצה כדי לתמוך בגנרלים הפקיסטנים הן במדיניות הטבח באזרחים שלהם במזרח בנגל והן במתקפה המזוינת שלהם על הודו ממערב פקיסטן.... הדבר הוביל לאסון מוסרי ופוליטי שהשפעותיו מורגשות עד היום בכאב. הסיבה שלא נחשפה ל"הטיה" של קיסינג'ר הייתה ה"עמלה" כביכול אך שמעולם לא התממשה שהציע הדיקטטור יחיא חאן במהלך דיפלומטיה חשאית בין ניקסון לסין.... על המדינה החדשה בנגלדש העיר קיסינג'ר בקרירות שהיא "סל קלוע" לפני שהפנה את מומחיותו הבלתי-מוזמנת למקום אחר.2. צ'ילה.... לקיסינג'ר היה ידע אישי ישיר על תוכנית ה-CIA לחטוף ולהרוג את הגנרל רנה שניידר, ראש הכוחות המזוינים של צ'ילה ... שסירב להשלים עם התערבות צבאית בפוליטיקה. בשנאתו לממשלת איינדה, קיסינג'ר אף עלה על ריצ'רד הלמס ... שהזהיר אותו כי הפיכה בדמוקרטיה יציבה כזו תהיה קשה להשגה. רציחתו של שניידר בכל זאת יצאה לפועל, בעידודו של קיסינג'ר ובמימון אמריקאי, ממש בין בחירתו של איינדה לבין אישורו.... זו הייתה אחת הפעמים המעטות יחסית שבהן מר קיסינג'ר (הצלחתו לגרום לאנשים לקרוא לו "דוקטור" גדולה מזו של רוב בעלי הדוקטורט) היה מעורב ברציחתו של אדם יחיד ושמו נקוב, ולא בטבח של אלפים אנונימיים. הערתו המשועשעת באותו מקרה—"אני לא מבין למה אנחנו צריכים לתת למדינה להפוך למרקסיסטית רק בגלל שאנשיה חסרי אחריות"—מעלה את החשד שאולי הוא נהנה מכל רגע....3. קפריסין.... קיסינג'ר אישר את ההכנות של הפשיסטים היוונים-קפריסאים לרצח הנשיא מקריוס, ואישר את ההפיכה שניסתה להרחיב את שלטון החונטה של אתונה (לקוח מועדף שלו) אל האי. כאשר, למרות אובדן חיים רב, ההפיכה הזו נכשלה במטרתה, שהייתה גם מטרתו של קיסינג'ר, של חלוקה כפויה, קיסינג'ר החליף צדדים בלי הבחנה כדי לתמוך בהתערבות עקובה מדם עוד יותר מצד טורקיה. תומאס בוייט ... פנה אל קיסינג'ר מראש לפני ההפיכה נגד מקריוס והזהיר אותו שהיא עלולה להוביל למלחמת אזרחים. "תחסוך ממני את שיעור האזרחות," השיב קיסינג'ר, שכפי שקל לראות היה לו פתגם לכל מקרה של occa”

“מה שאני מתכוונת הוא שהמחשבות האלה הן אנושיות. ורק משום שאת מתפתחת אחרת מכפי שכולם דמיינו שתתפתחי, זה לא אומר שנכשלת באיזשהו אופן. ילדה שמציקים לה בבית ספר אחד עשויה לעבור לבית ספר אחר, ולהיות שם הילדה הכי פופולרית, רק משום שלאף אחד אין ממנה ציפיות אחרות. או שאדם שהולך לבית ספר לרפואה משום שכל המשפחה שלו מלאה ברופאים עשוי לגלות שמה שהוא באמת רוצה להיות הוא דווקא אמן.”

“פיהוק... אני מאמין שאני אוהב שינה הרבה יותר מכל אדם שאי־פעם פגשתי. יש לי היכולת לישון יומיים או שלושה ימים ולילות. אני הולך לישון בכל רגע נתון. לעיתים קרובות בלבלתי כך את חברותיי—נניח שהיה בערך אחת ושלושים אחר הצהריים: “טוב, אני הולך עכשיו לישון, אני הולך לישון…” רובן לא היו מתנגדות, הן היו הולכות איתי למיטה, חושבות שאני רומז לסקס, אבל אני פשוט הייתי מפנה להן את הגב ונוחר. זה, כמובן, יכול להסביר למה כל כך הרבה מחברותיי עזבו אותי. לגבי רופאים, הם מעולם לא הועילו: “תשמע, יש לי דחף כזה ללכת לישון ולישון, כמעט כל הזמן. מה לא בסדר איתי?” “אתה עושה מספיק פעילות גופנית?” “כן…” “אתה מקבל מספיק תזונה?” “כן…” הם תמיד היו נותנים לי מרשם, שהייתי זורק בין המשרד לחניון. זו מחלה מוזרה, כי אני לא יכול לישון בין שש בערב לחצות. זה חייב לקרות אחרי חצות, וכשאני קם זה לעולם לא יכול להיות לפני הצהריים. ואם הטלפון מצלצל, נגיד בעשר וחצי בבוקר, אני נכנס לזעם מטורף, אפילו אל תשאלו מי המתקשר, אני צורח לתוך הטלפון: “למה אתם מתקשרים אליי בשעה כזאת!” ומנתק... לכל אדם, אני מניח, יש את המוזרויות שלו, אבל בניסיון להיות נורמלי בעיני העולם הם מתגברים עליהן ובכך הורסים את הייעוד המיוחד שלהם. אני שמרתי על שלי, ואני באמת מאמין שהם תרמו בנדיבות לקיומי. אני חושב שזו הסיבה העיקרית שהחלטתי להיות סופר: אני יכול להקליד בכל שעה ולישון כשלעזאזל בא לי.”

“רופאים רחמנים משקרים לעיתים למטופלים לגבי חומרת מצבם, ולא תמיד שגוי לעשות זאת.”

“אנשים מאחלים שחבריהם יהיו בפוליטיקה, אבל שבניהם יהיו במקצועות.”

“בריאות היא לבבית, בריאות היא הרמוניה, בריאות היא אושר.”

“לפני שאתה בוחן את גופו של מטופל, היה סבלני כדי ללמוד את סיפורו. כי ברגע שתלמד את סיפורו, תבוא גם להכיר את גופו.”

“בחרו מנהיג שלא רק יחלץ בנקים וחברות תעופה, אלא גם משפחות מאובדן בתיהן — או מקומות עבודתן בשל מעבר החברות שלהן למדינות אחרות. בחרו מנהיג שיממן בתי ספר, לא יגביל את ההוצאה על חינוך ולא יאפשר לספריות להיסגר. בחרו מנהיג שיבחר בדיפלומטיה על פני מלחמה. מתווך ישר ביחסי חוץ. מנהיג בעל יושרה, כזה שאומר את כוונתו, עומד במילתו ואינו משקר לעמו. בחרו מנהיג שהוא חזק ובטוח בעצמו, אך צנוע. אינטליגנטי, אך לא ערמומי. מנהיג שמעודד גיוון, לא גזענות. כזה שמבין את צורכיהם של החקלאי, המורה, הרופא והסביבתן — ולא רק של הבנקאי, איל הנפט, מפתח הנשק, או לוביסט הביטוח והתרופות.”

“אף רופא אינו יודע הכול. יש סיבה לכך שזה נקרא "עיסוק" ברפואה.”

“הנה העניין עם הייזל: כמעט כולם אובססיביים להשאיר חותם בעולם. להוריש מורשת. לשרוד את המוות. כולנו רוצים שיזכרו אותנו. גם אני. זה מה שהכי מטריד אותי, להיות עוד קורבן נשכח במלחמה העתיקה וחסרת התהילה נגד המחלה. אני רוצה להשאיר חותם. אבל ואן האוטן: החותמים שבני אדם משאירים הם לעיתים קרובות צלקות. אתה בונה מינימול מכוער או מתחיל הפיכה או מנסה להפוך לכוכב רוק ואתה חושב, "עכשיו יזכרו אותי," אבל (א) לא זוכרים אותך, ו-(ב) כל מה שאתה משאיר מאחוריך הם עוד צלקות. ההפיכה שלך הופכת לדיקטטורה. המינימול שלך הופך לנגע.... אנחנו כמו חבורה של כלבים שמשתינים על ברזי כיבוי. אנחנו מרעילים את מי התהום בשתן הרעיל שלנו, מסמנים הכול שלי בניסיון מגוחך לשרוד את מותנו. אני לא מצליח להפסיק להשתין על ברזי כיבוי. אני יודע שזה טיפשי וחסר תועלת—חסר תועלת באופן אפי במצב הנוכחי שלי—אבל אני חיה כמו כל חיה אחרת. הייזל שונה. היא צועדת בקלילות, זקן. היא צועדת בקלילות על פני האדמה. הייזל יודעת את האמת: סביר באותה מידה שנפגע ביקום כמו שנעזור לו, ולא סביר שנעשה אף אחד מהם. אנשים יגידו שזה עצוב שהיא משאירה צלקת קטנה יותר, שפחות אנשים זוכרים אותה, שהיא הייתה אהובה עמוקות אבל לא בהיקף רחב. אבל זה לא עצוב, ואן האוטן. זה ניצחון. זה גבורה. האם זו לא הגבורה האמיתית? כמו שהרופאים אומרים: ראשית, אל תזיק. הגיבורים האמיתיים, בכל מקרה, אינם האנשים שעושים דברים; הגיבורים האמיתיים הם האנשים ששמים לב לדברים, שמקדישים תשומת לב. האיש שהמציא את החיסון לאבעבועות שחורות בעצם לא המציא שום דבר. הוא פשוט שם לב שאנשים שחלו באבעבועות פרות לא חלו באבעבועות שחורות.... אבל אז רציתי עוד זמן כדי שנוכל להתאהב. קיבלתי את מבוקשי, אני מניח. השארתי את הצלקת שלי.... מה עוד? היא כל כך יפה. אי אפשר להתעייף מלהביט בה. אף פעם לא צריך לדאוג אם היא חכמה ממך: אתה יודע שכן. היא מצחיקה בלי להיות מרושעת אף פעם. אני אוהב אותה. אני כל כך בר מזל לאהוב אותה, ואן האוטן. בעולם הזה אי אפשר לבחור אם יפגעו בך, זקן, אבל יש לך מידה מסוימת של השפעה על מי שפוגע בך. אני אוהב את הבחירות שלי. אני מקווה שהיא אוהבת את שלה.”

“אהבה היא תגובה כימית, אך אי אפשר להבין אותה או להגדיר אותה במלואה באמצעות המדע. ואף על פי שגוף אינו יכול להתקיים בלי נשמה, גם אותו אי אפשר להבין או להגדיר במלואו באמצעות המדע. אהבה היא הצורה החזקה ביותר של אנרגיה, אך המדע אינו יכול לפענח את מרכיביה. ואף על פי כן, התרופה הטובה ביותר לנשמה חולה היא אהבה, אך אפילו הרופא המתקדם ביותר אינו יכול לרשום אותה כתרופה.”

“השמפניה נתרמה על ידי אחד מרופאיו של גאס — גאס היה מסוג האנשים שמעוררים ברופאים את הרצון לתת לילדים את בקבוקי השמפניה הטובים ביותר שלהם.”