דיכאון

“השעמום הקיומי והתחושה שאתה כלוא בעבודה איומה עלולים לגרום לאדם לחשוב על דרך המילוט היעילה ביותר מהסבל, כולל לפלרטט עם רעיון ההתאבדות. פרננדו פסואה כתב ב'ספר האי-נחת' על תחושות המועקה והייאוש שלו: 'אני סובל מהחיים ומאנשים אחרים. אני לא יכול להסתכל למציאות בעיניים. אפילו השמש מייאשת ומדכאת אותי. רק בלילה, כשאני לבד, מנותק, נשכח ואבוד, בלי שום קשר לשום דבר שימושי או אמיתי – רק אז אני מוצא נחמה'.”

“הדיכאון, זה כמו ניסיון למצוא מפתח חשמל בחושך המוחלט. לנצח אותו דורש עזרה רבה ומספיק משאבים. תחילה, זה לאפשר לאנשים קרובים שמגיעים אליך, כשהאור מתחיל להיראות.”

“טום עובר עכשיו תקופה קשה, ונפגשים בכנסייה של אייקאה כמה שיותר תכופות, כי היא שווה מרחק בין בתיינו ומיד עם כניסתנו תמיד מתחממים. אתמול שאלתי אותו: "בהשתקפותך, ובכל כך הרבה אנשים שסובלים כעת, איפה עכשיו עונת האדבנט?" הוא ניסה להימלט מהשאלה ואמר: "אתם הפרוטסטנטים עם שאלותיכם הקטנות!" אבל כשדחסו אותו, אמר: "אמונה, זה החלטה. האם אנחנו מאמינים שאנחנו בסופו של דבר נידונים ונשברים, שאין דרך לצאת מכאן? או שאלה אלוהים והטוב עושים הבדל? יש שמים, קהילה וטעם, וטעם לחיים שמעבר לקבר." "אבל טום, גם הקבר, בו בזמן, ממשי, כהה, קר ובודד." "אדבנט אינה עבור הטיפשים. כי למרות הכהה והקור, אנחנו רואים אור – או שאתה מבטיח לעצמך, או שאתה י”

“הייתי יכולה לקבל צי א' בפיזיקה, אך כל הזמן שאני למדתיה, היא גרמה לי לחרדה קשה.”

“אני מתפלא, עם כל הפרחים בגן, כמה מהם מעולם לא חשבו להתאבד באמצעות חבל הגינה, אם הם יכולים בכלל.”

“פרושקה היה אדם בעל כבוד עצמי. הוא ראה את עצמו טוב מן האחרים, והייתה בו מידה של גאווה אישית. תקופת מאסרו הייתה חוויה משפילה בעבורו. עוד לא יכול היה להתהלך בגאווה לפני חבריו, ורוחו נפלה מיד. פרושקה שב הביתה מן הכלא מריר לא כל כך כלפי פיוטר ניקולאייביץ' אלא כלפי העולם כולו. הכול אמרו אותו דבר: אחרי שיצא מן הכלא, פרושקה התפרק. הוא נעשה עצל מכדי לעבוד, החל לשתות, ועד מהרה נתפס כשהוא גונב בגדים מאשת הסוחר. שוב מצא את עצמו בכלא.”

“הם טעו לגבי השמש. היא אינה שוקעת אל העולם התחתון בלילה. השמש פשוט עוזבת והעולם התחתון מגיח. זה יכול לקרות בכל רגע. זה יכול לקרות בבוקר, כשאת במטבח ועוברת על שגרתך המתונה. צלחת, כוס, סכין. בבת אחת אין כחול, אין ירוק, אין אזהרה.”

“אמרה לה, עם החיוך הקדוש של הקדושה, "נמשיך שם שנשארתי, אסתר, ננהג כאילו כל זה חלום רע". חלום רע. לאדם בתוך הכד האטום, חסר תנועה כמו תינוק מת, העולם כולו הוא חלום רע. חלום רע. זכרתי הכל.”

“אין לנו מלחמה גדולה בדור שלנו, או שפל גדול, אבל יש לנו, יש לנו מלחמה גדולה של הרוח. יש לנו מהפכה גדולה נגד התרבות. השפל הגדול הוא חיינו. יש לנו שפל רוחני.”

“כעס, טינה וקנאה לא משנים את לבם של אחרים — הם משנים רק את שלך.”

“רובנו עושים דברים מסיבות שהן אישיות יותר, טהורות יותר. מתוך אהבה, או מתוך שנאה.”

“כי בכל מקום שהישבתי — על סיפון ספינה או בקפה ברחוב בפריז או בנקאי — הייתי יושבת תחת כיפת הזכוכית הזהה, מתאפפת באוויר החמוץ שלי.”

“ידעתי שאני צריכה להודות למרס' גינאה, אך לא יכולתי להרגיש דבר. גם אם מרס' גינאה נתנה לי כרטיס לאירופה או סיבוב עולם בים, לא היה זה משנה דבר, כי בכל מקום שישבתי - על סיפון ספינה או בקפה ברחוב בפריז או בנקמפן - הייתי יושבת תחת אותו גביע זכוכית, מתחממת באוויר החמוץ שלי.”

“אדם נעול רגשית מסרב לשחרר את זיכרונותיו העצובים ולחיות בהווה.”

“אין סיבה שטבלתי את הבגדים או השערי, כי נראה לי כה טיפשי. ראיתי את הימים בשנה מתפרשים לפני כמו סדרת קופסאות בהירות, לבנות, והמפריד בין קופסה לקופסה היה השינה, כמו מסך שחור. אך בשבילי, הפרספקטיבה הארוכה של המסכים שהפרידו בין קופסה לקופסה התרוממה פתאום, ואני יכולה לראות יום אחר יום מתקרבים אליי כרחוב לבן רחב, אינסופי, נטוש, נורא. נראה לי טיפשי לטבול ביום אחד, כשאני חייבת לטבול שוב למחרת. רק לחשוב על זה עייף אותי. רציתי לעשות הכל פעם אחת ולתמיד ולסיים את זה.”

“הצרה אינה בהכרח קשורה להתאבדות רוח. ההתאבדות הרוחנית היא מחלה משלה, שונה מהצרה בדיוק כמו שדלקת מפרקים שונה מפרק קפוא.”

“בימי השפל הכלכלי, אנשים נאבקו זה בזה על קופסאות מצרכים, ואם היה לך מזל, ייתכן שהיית מקבל כמה שילינגים על קרב של שישה סיבובים. כשג'ק ג'ונסון היה אלוף העולם במשקל כבד, בתחילת שנות ה-1900, בהארטלפול היה מתאגרף מבריק בשם ג'ספר קרטר. אנשים היום לעולם לא שמעו עליו, אבל לפני כמעט 100 שנה הוא שם את הארטלפול על מפת האיגרוף.”

“האם לצעירים יש החוסן המוסרי להתמיד במקרה של שפל כלכלי? ... המבחנים האמיתיים של הדורות [הצעירים] עדיין לא הגיעו, אך הם בדרך!”

“בפוליטיקה אין חברים קבועים, אין אויבים קבועים, אלא אינטרס קבוע”

“פסיכיאטר הוא האל של זמננו. אך הם דורשים תשלום.”