דיכאון

“פעמים רבות שמעתי כי הצער מרכך את הנפש, והופך אותה לפחדנית ומושחתת; חשבי אפוא על נקמה והפסקי לבכות.”

“החיים הם מרוץ אישי של סיבולת”

“אמה ליאוני, שבעקבות מותו של בעלה, דוד עוקטב, לא רצתה עוד לעזוב תחילה את קומבריי, אחר כך בבית קומבריי, אחר כך בחדרה, אחר כך במיטתה ולא ירדה עוד, תמיד שוכבת במצב בלתי ודאי של אבל, חולשה גופנית, מחלה, התאבדות רוחנית ועבודת קודש.”

“מי ששומע את רחש הנהרות בימים המנוונים הללו לא יתייאש לחלוטין”

“התרופה הטובה ביותר לתחלואי העולם היא החינוך הנכון! העולם מלא בתחלואים רבים משום שהחינוך עדיין לא עצר אותם. העולם מלא בנוכלים משום שהחינוך עדיין לא חינך אותם. העולם מלא בבריאות לקויה משום שהחינוך עדיין לא הציג את תרופת הפלא הטובה ביותר. העולם מלא בדיכאון משום שהחינוך אינו מבדר את המלומדים. העולם מלא בסטיות רבות משום שהחינוך צופה מבלי לנקוט פעולה. כאשר החינוך הנכון עולה עם השיעורים הנכונים, החינוך השגוי נעלם עם השיעורים השגויים!”

“חיינו קצרים מספיק, אין כאן דבר שיש בו כדי לקחת את החיים, ואת כל מה שנצליח להשיג – אף אחד לא יוכל לקחת את זה לקבר.”

“היא הייתה לגמרי לבדה בעולם. לא היה לה איש כלל. איש בעולם שלא אכפת לו אם תחיה או תמות. לפעמים אימת המחשבה הזאת איימה להציף אותה ולהטביע אותה אל תוך חושך חסר תחתית שממנו לא יהיה ממנה חזרה. אם לאיש בעולם כולו לא אכפת ממך, האם בכלל באמת התקיימת?”

“אכזבה חוזרת כמעט תמיד מעוררת שרשרת של תגובות אחרות: ייאוש, כעס, תסכול, מרירות, טינה, ואפילו דיכאון. אלא אם נלמד להתמודד עם אכזבה, היא תשלול מאיתנו את השמחה ותהרעיל את נפשותינו.”

“הרבה אנשים מתפללים לכוח, לבית, לפריצת דרך כלכלית, לעושר וכו'. אבל רק מעטים מבקשים מאלוהים חכמה. יש כל כך הרבה גברים ונשים גדולים של אלוהים, מלאי עוצמה, שחסרה להם חכמה.”

“בטרגדיה ובייאוש, כשנדמה כי ירדה לילה אינסופי, אפשר למצוא תקווה בהבנה שבן לווייתו של הלילה אינו לילה נוסף, שבן לווייתו של הלילה הוא היום, שהחושך תמיד מפנה את מקומו לאור, ושהמוות שולט רק במחצית הבריאה, והחיים במחציתה האחרת.”

“אל תדאג אם אתה בחשכה והריק שואב אותך עמוק יותר. זה לא המקום שאליו אנחנו הולכים למות. זה המקום שבו אנחנו נולדים והסיפורים שלנו מתחילים.”

“אני לא רציתי פרחים, רק רציתי לשכב עם כפות הידיים מופנות למעלה ולהיות לחלוטין ריקה. איך חופשית, אתה לא יודע איך חופשית – השלווה כה גדולה שהיא מטעימה, ואינה מבקשת דבר.”

“פופיים ביולי פופיות קטנות, שפות השאול הקטנות, האם לא פוגעות בכם? אתם נדנדים. אני לא יכולה לגעת בכם. אני מטביעה את ידי בין הלהבות. לא משהו נשרף. זה מאמץ אותי לצפות בכם נדנדים כך, אדומים ודקים כמו עור פה, פה שנפצע רק עכשיו. פופיות קטנות, כיסויי דם! יש ריחות שאני לא יכולה לגעת בהם. איפה הסמים שלכם, הכדורים המזיקים? אם אוכל לדמם, או לישון! אם פיי יכול להתחתן עם פצע כזה! או שתיכם יתנקו אליי, בקפסולה הזכוכית הזאת, מזעזעים ומחלימים. אבל חסרי צבע. חסרי צבע.”

“בכל מצב יש תקווה”

“ככל שאנו מנסים להתקרב יותר אל אלוהים, כך נשנא יותר לחטוא בחיינו שלנו, וכך נתעצב יותר מהמחשבות שרצות במוחנו. אני גם חושב שככל שנתקרב יותר אל אלוהים, כך אלוהים יכבד אותנו יותר ויפתח דלתות כדי שהדברים הנכונים יקרו בחיינו.”

“הגורם לדיכאון וללחץ הוא מחשבות שליליות, היו חיוביים, לעולם אל תדביקו את מוחכם במחשבות שליליות.”

“הייתה זו חסדותו והבנתו העמוקה של לי, כי זכותו של האדם להרוג את עצמו היא בלתי-נעילה, אך לעיתים קרובות יכול חבר להיות זה שמגיע לפני כן”

“אני עצמי בכיתי כשהתעצבנתי, ואז נעשיתי לא מסוגלת להסביר מדוע כעסתי מלכתחילה. מאוחר יותר גיליתי שזה דבר אנדמי בקרב נשים. כעס אמור להיות "לא נשי", ולכן אנו מדכאות אותו - עד שהוא גולש החוצה. יכולתי לראות שאי-דיבור רק מחמיר את הרגשתה של אמי. זה היה הרמז הראשון שלי לאמת הזו: דיכאון הוא כעס הפונה פנימה; לכן נשים נוטות לדיכאון פי שניים.”