איסוף

“אישית, זה מפחיד אותי שגוף ה-NSA אוסף מידע עליי. זה ממש מפחיד אותי. ואף על פי כן, אני מגיע לדור שברצונו להכניס מעקב GPS לילדיו כדי לדעת תמיד איפה הם נמצאים.”

“החיים אמורים להיות מרגשים, לכן צאו למסע בכל יום ואספו רגעים וחגגו את הנכונים שבהם.”

“בסופו של דבר, החיים הם עניין של צבירת חוויות וחיפוש אחר הלקח והברכה שבכל אחת מהן. אך לעולם אין לנו לשאת את החוויות הללו על גבנו, אלא רק בליבנו. האחת תחזיק אותנו מאחור, בעוד האחרת תמשיך להניע אותנו קדימה.”

“איסוף תקליטים הוא, עבור רבים, יותר מתחביב.”

“ליצור פירושו לחיות פעמיים. החיפוש המגשש והחרד של פרוסט, האיסוף המדוקדק שלו של פרחים, של טפטים, ושל חרדות, אינו מסמל דבר מלבד זאת.”

“אחד הדברים שאני מטיפה להם ברחבי העולם הוא גביית מסים באופן שוויוני, במיוחד מן האליטות.”

“בכל דבר, כמעט בכל דבר, שכתבתי, הנחיתי את עצמי בצורך לאסוף רעיונות אשר, כשהם קשורים יחד, יהיו ביטוי של עצמי, אף כי כל רעיון יחיד, כשהוא מבוטא בנפרד במילים, מאבד את משמעותו, נעשה מעוות להחריד כאשר רק אחד מן החוליות, שהוא מהן חלק, נלקח לעצמו. אבל הקישור ההדדי של הרעיונות הללו אינו, לדעתי, תהליך אינטלקטואלי, אלא משהו אחר, ואי אפשר לבטא ישירות במילים את המקור לקישור ההדדי הזה; אפשר לעשות זאת רק בעקיפין, באמצעות תיאור של דימויים, מעשים ומצבים במילים.”

“זה רק הגיוני שכשיש הקרבה, יש מישהו שאוסף את מנחות ההקרבה. כשיש שירות, יש מישהו שמשרתים אותו. האיש שמדבר אליך על הקרבה מדבר על עבדים ואדונים, ומתכוון להיות האדון.”

“ספרנות היא אובססיה, מקצוע, מחלה, התמכרות, פאסיון, ביזאריות, גורל. לא היא עיסוק פנאי. אלה שמבצעים אותה חייבים לעשות זאת. אלה שלא מבצעים אותה, רואים בה קרובת משפחה של איסוף בולים, אחותו של ארון הניצחונות, ילדה של חשבון בנק יציב וחשיבה חלשה.”

“איסוף עובדות הוא חשוב. ידע הוא חשוב. אבל אם אין לך דמיון להשתמש בו בידע, הציוויליזציה היא בשום מקום.”

“העבר שלך כמו שק של לבנים; תניח אותו ותגמור. תפסיק לאסוף כל מילה כואבת, זיכרון וטעות. אסוף תקווה.”

“אוי, אילו פלאים ממלאים אותי בהודיה! החום העמוק של עלה שהיה פעם ירוק. הנוצות העדינות של זעירי קרח המצפות כל זרד וענף בנוף חורפי. התחושה של עור ברווז הנמס לאחר טמפרטורות קפואות שנשאו. שתי הידיים מהודקות סביב ספל חם של תה צמחים. הניחוח הארומטי של ניחוח מנטה מתחת לאפי. הרעד הרגשי מבכי של ילד לאמא. מתנת אהבה נטולת חוטים. חבצלות מנומרות האוספות טיפות גשם באשכול מכונס של עלי כותרת. המיזוג התוסס של צבעים על כנפי פרפר. הברק החלבי של פנינה יחידה. קשתות בענן המשתקפות מבועות ססגוניות. דממת יראה שמעוררת כל צורה של יופי. כתמי אבוקדו בעיניך. ידיים חמות על פניי. מתיקות על הלשון. ההרמוניה של הקולות. תפילה שנענתה. בלון ורוד. ליטוף. חיוך. ועוד. אלה נעשו לאוצרותיי מכוח ההודיה.”

“המתכון להפוך לסופר טוב הוא פשוט להסבר, אבל היישום שלו דורש תכונות שאנשים נוטים להתעלם מהן כשהם אומרים 'אין לי מספיק כישרון'. כל מה שצריך זה לכתוב בערך מאה טיוטות לרומנים, לא ארוכות מדי, אבל מדויקות ברמה שכל מילה בהן הכרחית. צריך לרשום אנקדוטות כל יום עד שלומדים איך לתת להן את הצורה האפקטיבית והחזקה ביותר. צריך לאסוף ולתאר טיפוסים אנושיים בלי להתעייף, ובעיקר – לספר לאחרים סיפורים ולהקשיב להם, לשים לב לאיך הקהל מגיב. צריך לטייל כמו צייר נופים או מעצב תלבושות. צריך לדעת לשלוף מכל תחום ידע את מה שיהפוך לאפקט אמנותי כשהוא מתואר היטב. ולבסוף, צריך לחשוב על המניעים של מעשי בני אדם, לא לזלזל בשום רמז שמוביל לתובנות, ולאסוף את הנתונים האלה יום ולילה. אם תתמיד באימון המגוון הזה במשך עשור, התוצרים שייצאו מהסדנה שלך יהיו מוכנים לצאת לעולם. אבל מה רוב האנשים עושים? הם מתחילים מהסוף, מהשלם, במקום מהחלקים. אולי במקרה יוצא להם משהו טוב והם מושכים תשומת לב, אבל משם הם רק הולכים ומדרדרים, וזה קורה מהסיבות הטבעיות והברורות ביותר.”

“הייתי קובע כלל למחוק מהמטופל כל טעם אישי חזק שלא נחשב לחטא, אפילו אם זה משהו טריוויאלי כמו חיבה לקריקט של המחוז, אספנות בולים או שתיית קקאו. הדברים האלו, אני מודה, אין בהם מידה של מעלה; אבל יש בהם סוג של תמימות, ענווה ושכחת עצמי שאני לא סומך עליהם. האדם שמחבק באמת ובלא תנאי משהו בעולם, בשביל עצמו בלבד, בלי לדאוג למה אחרים אומרים, הוא בעצם מצויד נגד חלק מהתקפותינו העדינות ביותר. תמיד צריך לנסות לגרום למטופל לוותר על האנשים, האוכל או הספרים שהוא באמת אוהב לטובת "הטובים" ביותר, "האוכל הנכון", "הספרים החשובים".”