“הייתי קובע כלל למחוק מהמטופל כל טעם אישי חזק שלא נחשב לחטא, אפילו אם זה משהו טריוויאלי כמו חיבה לקריקט של המחוז, אספנות בולים או שתיית קקאו. הדברים האלו, אני מודה, אין בהם מידה של מעלה; אבל יש בהם סוג של תמימות, ענווה ושכחת עצמי שאני לא סומך עליהם. האדם שמחבק באמת ובלא תנאי משהו בעולם, בשביל עצמו בלבד, בלי לדאוג למה אחרים אומרים, הוא בעצם מצויד נגד חלק מהתקפותינו העדינות ביותר. תמיד צריך לנסות לגרום למטופל לוותר על האנשים, האוכל או הספרים שהוא באמת אוהב לטובת "הטובים" ביותר, "האוכל הנכון", "הספרים החשובים".”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←