סרטן

“אני לא מבינה כמרים בבתי חולים שמנסים לשדוד מהמטופלים שלי את הכעס שלהם. לפעמים כעס הוא מניע מרכזי שגורם לאנשים לפעול. כעס יכול לדחוף חולה סרטן לזנק ממיטת בית החולים שלו, ללכת אל תחנת האחיות ולצעוק, “אני יוצא מכאן לעזאזל!”. יש תפיסה מוטעית שאלוהים הוא פשוט מתוק ופסיבי. למעשה, אלוהים יכול להיות ערמומי, מניפולטיבי ובלתי מתפשר למדי עם ילדיו. מה שאנו רואים כתכונות שליליות הוא למעשה מועיל בעיצוב שלנו. הוא ישתמש ברגש שלילי אם צריך כדי לדחוף אנשים לעשות דברים שישנו אותם לטובה. הוא יאפשר לאנשים או למצבים להסיט אותנו מהמסלול אם יש סיכוי שהאינטראקציות האלה ידחפו אותנו קדימה. אישית, אני לא רוצה אלוהים שישלח איזשהו חבר קהילה אל ערש דווי עם צלחת עוגיות ויגיד לי שיהיה לי אמון. למעשה, אני מעדיפה אלוהים שיצעק, “תרדי כבר מהתחת, תפסיקי לרחם על עצמך. לכי במסדרון עם הפיזיותרפיסט הזה כדי שתוכלי להמשיך בחיים שלך!” קצת כעס אצל אדם יכול לדחוף אותו לעשות דברים מדהימים.”

“כשאני פוגש אנשים שאומרים — והם אומרים זאת כל הזמן — "אני חייב רק לספר לך, לדודה הגדולה שלי היה סרטן במרפק והרופאים נתנו לה 10 שניות לחיות, אבל בפעם האחרונה ששמעתי היא טיפסה על הר האוורסט," וכיוצא בזה, אני מתנתק די מוקדם.”

“עם הקנאה, טפיל משתרש בלבך. הוא נעשה לסרטן שאוכל את נשמתך.”

“משפחה בשכונת אחותי הוכתה לאחרונה בטרגדיה כפולה, כאשר הן האם הצעירה והן בנה בן השלוש אובחנו כחולי סרטן. כשקתרין סיפרה לי על כך, יכולתי רק לומר, בהלם, "אלוהים יקר, המשפחה הזאת זקוקה לחסד." היא השיבה בתקיפות, "המשפחה הזאת זקוקה לתבשילי קדירה," והמשיכה לארגן את כל השכונה כך שיביאו למשפחה הזאת ארוחת ערב, במשמרות, בכל לילה ולילה, במשך שנה שלמה. אינני יודעת אם אחותי מכירה בכך במלואו שזהו חסד.”

“אבי מת, וגם במהירות רבה, מסרטן הוושט. הוא היה בן 79. אני בן 61. באיזה סוג של "מרוץ" שלא יהיה שהחיים עשויים להיות, הפכתי באחת לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי פיינליסט.”

“ובכן, למען ההגינות, אמרתי, כלומר, היא כנראה לא יכולה להתמודד עם זה. גם אתה לא יכול, אבל היא לא צריכה להתמודד עם זה. ואתה כן.”

“אני חושב שעדיף להשאיר את התזמון בידי אלוהים ולא בידי מנהיגים דתיים. פעם פגשתי גבר שהביא לאשתו פרחים בבית החולים. הם החזיקו ידיים, התנשקו והיו חיבה כמו כל זוג חמוד שיכול להיות. שניהם היו בשנות השמונים לחייהם. שאלתי אותם כמה זמן הם נשואים. ציפיתי שהם יגידו לי חמישים שנה או יותר. להפתעתי, הם אמרו שרק חמש שנים. אחר כך הוא החל להסביר לי שהוא היה נשוי שלושים שנה למישהי שלא אהבה אותו, ואז הוא נישא בשנית, רק כדי שגם אשתו השנייה תמות מסרטן שנתיים אחר כך. הסתכלתי על המטופלת שלי, אשתו, שישבה בכיסא הגלגלים לידו וחייכה. היא הוסיפה שהיא התאלמנה פעמיים. שני נישואיה נמשכו חמש עשרה שנה. הייתי סקרן, אז שאלתי אותם למה בכלל לטרוח ולרדוף אחרי אהבה שוב בגילם. הוא הביט בי בתדהמה ואמר, "אתה באמת חושב שמפסיקים לחפש נפש תאומה בגיל שלנו? אתה באמת מאמין שאלוהים יפסיק לדאוג עד כמה אני עדיין זקוק לזה, רק מפני שאני מתקרב לסוף חיי? לא, הוא שמר את הטוב ביותר לסוף. עברתי גיהינום, אבל אם אקבל רק חמש שנות אושר עם האישה הזאת, אז השנים של המאבק שעברתי היו שוות את זה.”

“אם אני אמיץ די הצורך כדי לעקור את סרטן הפחד, למעשה רוקנתי את אמונתי שמה שעומד לפניי הוא בלתי אפשרי.”

“לכל סיפור יש סוף משלו; סיפור אחד מסתיים בסוף לא כל כך שמח, כמו שבאמצע קורים אירועים כמו התאבדות, כמו למות מהטבע עצמו, מה שיגרום לכך שפשוט תמות בלי שום מחלה או משהו כזה; הגיע הזמן שלך למות. אז אתה מת! אחרים מתים ממחלות כמו סרטן או משהו אחר. אבל הסיפור חייב להסתיים וחייב להתחיל, אף אחד לא יכול לעשות שום דבר בנוגע לזה. יש סיפורים שמסתיימים ומתחילים בשמחה, אבל כמו תמיד יש כמה אירועים עצובים!”

“במקרה של מעשנים, ההתעללות מובילה למוות, למחלות, לסרטן, לקטיעות, לאובדן מכל הסוגים.”

“שקרים וסודות, טסה, הם כמו סרטן בנשמה. הם כורסים את מה שטוב ומשאירים אחריהם רק חורבן.”

“לואיס מעודד את אשתו החולה בסרטן והמתוסכלת זמנית שהאי‑ודאות, ולא החוסר תקווה, היא הצלב שלנו.”

“תחושת זכאות היא תהליך מחשבתי סרטני, נטול הכרת תודה, ועלול להיות קטלני למערכות היחסים שלנו.”

“עם פיתוח החשמל השימושי להמונים בשנות ה-1900, מעטים מאוד מבינים כי נפתח עידן חדש של מחלות ותחלואה, המכונות יחד מחלת קרינה.”

“כך, סבר דיפנבייקר, באמת הסתיימו מלחמות — לא סביב שולחנות שביתת הנשק אלא במחלקות אונקולוגיות ובקפטריות של משרדים ובפקקי תנועה. מלחמות גוועו פיסה זעירה אחת בכל פעם, כל פיסה משהו שנשר כמו זיכרון, כל אובדן כמו הד שחיוורו בגבעות מתפתלות. בסוף אפילו המלחמה הניפה את הדגל הלבן. או כך קיווה. הוא קיווה שבסוף אפילו המלחמה נכנעה.”

“להישאר בשתיקה הוא כמו סרטן המתפתח לאט לנשמה ותכונה של פחדן אמיתי. אין שום דבר אינטליגנטי בכך שלא תעמוד על שלך. ייתכן שלא תנצח בכל קרב. עם זאת, לפחות כולם יידעו על מה עמדת—אתה.”

“כי אין שום תהילה במחלה. אין לה שום משמעות. אין שום כבוד למות ממנה.”

“הייאוש הוא הסרטן של דברים גדולים”

“רק מוחק השחתות בדף של צ'אק נוריס, אמר ראדאר. למשל, אף על פי שאני כן חושב שצ'אק נוריס מתמחה בבעיטת סיבוב, אני לא חושב שזה מדויק לומר, דמעותיו של צ'אק נוריס יכולות לרפא סרטן, אבל למרבה הצער הוא מעולם לא בכה.”

“לא אמרתי לו שהאבחנה הגיעה שלושה חודשים אחרי שקיבלתי את הווסת הראשונה שלי. כאילו: מזל טוב! את אישה. עכשיו תמות.”