“אני חושב שעדיף להשאיר את התזמון בידי אלוהים ולא בידי מנהיגים דתיים. פעם פגשתי גבר שהביא לאשתו פרחים בבית החולים. הם החזיקו ידיים, התנשקו והיו חיבה כמו כל זוג חמוד שיכול להיות. שניהם היו בשנות השמונים לחייהם. שאלתי אותם כמה זמן הם נשואים. ציפיתי שהם יגידו לי חמישים שנה או יותר. להפתעתי, הם אמרו שרק חמש שנים. אחר כך הוא החל להסביר לי שהוא היה נשוי שלושים שנה למישהי שלא אהבה אותו, ואז הוא נישא בשנית, רק כדי שגם אשתו השנייה תמות מסרטן שנתיים אחר כך. הסתכלתי על המטופלת שלי, אשתו, שישבה בכיסא הגלגלים לידו וחייכה. היא הוסיפה שהיא התאלמנה פעמיים. שני נישואיה נמשכו חמש עשרה שנה. הייתי סקרן, אז שאלתי אותם למה בכלל לטרוח ולרדוף אחרי אהבה שוב בגילם. הוא הביט בי בתדהמה ואמר, "אתה באמת חושב שמפסיקים לחפש נפש תאומה בגיל שלנו? אתה באמת מאמין שאלוהים יפסיק לדאוג עד כמה אני עדיין זקוק לזה, רק מפני שאני מתקרב לסוף חיי? לא, הוא שמר את הטוב ביותר לסוף. עברתי גיהינום, אבל אם אקבל רק חמש שנות אושר עם האישה הזאת, אז השנים של המאבק שעברתי היו שוות את זה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←