חיות

“מי שאוכלים את מה ששייך להם בזכות, יתגלמו כבני אדם. מי שלוקחים מה שאינו שייך להם בזכות, יתגלמו כבעלי חיים. מי שנותנים לאחרים את מה ששייך להם בזכות, יתגלמו כישויות שמימיות. מי שפוגעים באחרים ונוטלים מהם את מה שאינו שייך להם בזכות; ייוולדו בגיהינום.”

“כבש בין זאבים!”

“מוות ורעב ומלחמה וזיהום המשיכו לרכוב באופניים לעבר טדפילד. ופגיעה גופנית חמורה, אכזריות כלפי בעלי חיים, דברים שלא עובדים כמו שצריך גם אחרי שנתת להם מכה טובה אבל בסתר לאגר בלי אלכוהול, ואנשים ממש מגניבים נסעו איתם.”

“ברור לגמרי שיש איזה גורם גנטי שמבדיל בני אדם מבעלי חיים אחרים, ושהוא ספציפי לשפה. התיאוריה של אותו רכיב גנטי, יהיה אשר יהיה, היא מה שנקרא דקדוק אוניברסלי.”

“בשלב הזה אני כבר לא יכול להימנע מלהציג, בהצהרה ראשונית ופרוביזורית, את ההשערה שלי לגבי מקור "המצפון הרע". קשה לגרום לאנשים לשים לב לזה, וזה דורש מהם לחשוב על זה לעומק, לשמור עליו ולתת לו זמן לנסוע במוח. אני רואה במצפון הרע מחלה עמוקה שהאדם נאלץ להתמודד איתה, כתוצאה מהשינוי הבסיסי ביותר שחווה – כשהוא סוף סוף ננעל בתוך גבולות החברה והשלום. בדיוק כמו שחיות מים נאלצו להסתגל לחיים על היבשה או למות, כך גם האדם, שהיה מותאם לחיי פרא, מלחמה, נדודים והרפתקאות, פתאום מצא שהאינסטינקטים שלו נחלשים והופכים ללא רלוונטיים. מהרגע ההוא הוא נאלץ ללכת ברגל ולשאת את עצמו, במקום שהמים תמכו בו. משקל כבד נפל עליו, והוא מרגיש מגושם בביצוע משימות פשוטות. בעולם החדש והלא נודע הוא איבד את המנהיג הפנימי – הדחפים הלא מודעים שהובילו אותו בבטחה. היצור האבוד נאלץ להסתמך על חשיבה, ניתוח, חיבור סיבה ותוצאה – על תודעה מצומצמת ושגויה. אני מאמין שמעולם לא היה תחושה של מצוקה כה כבדה, של משקל של עופרת, בעוד שהאינסטינקטים הישנים עדיין מנסים לדרוש את דרכם, רק שהקיום שלהם הפך לקשה ולנדיר. רוב הזמן הם מצאו סיפוקים חדשים, כמעט תת‑מודעים, כדי לשרוד.”

“השפה היא דרכו של האדם לתקשר עם זולתו, ורק השפה היא המבדילה אותו מן החיות הנחותות.”

“כשהתאהבנו פעמים רבות, זכרתי את מה שסיפר לי השاعر, שגבר זה נולד מאלה, הכוח שמניע את הכוכבים וגלי הים ומזוגג את החיות בשדות באביב, הכוח של התאווה, אור הכוכב הערבי.”

“ככל שאני לומד יותר על אנשים, כך אני אוהב יותר את הכלב שלי.”

“כמה טוב לזכור את אפסותו של האדם: זו של אדם בין מיליארדי בני אדם, של בעל חיים בין מיליארדי בעלי חיים; ואת משכנו, הארץ, גרגר חול קטן בהשוואה לסיריוס ולאחרים, ואת משך חייו בהשוואה למיליארדי על מיליארדי עידנים. יש רק משמעות אחת: אתה פועל. המשימה חקוקה בשכלך ובלבך ומובעת בבהירות ובהבנה על ידי הטובים שבין היצורים הדומים לך. שכרה של עשיית המשימה מצוי מיד בתוכך. אבל מהי משמעות המשימה או משמעות השלמתה, זאת לא ניתנה לך לדעת, וגם אין לך צורך לדעת זאת. די בכך כפי שהוא. מה עוד יכולת לרצות?”

“אבי... עבר מקנטקי לאינדיאנה כשהנני היה בן שמונה. הייתה זו אזור בר, עם עדיין הרבה דובים ובעלי חיים ברים ביערות. שם גדלתי. כמובן, כשהגעתי לגיל הבוגר, לא ידעתי הרבה. אבל כל זאת, הצלחתי לקרוא, לכתוב ולחשב – אך זה היה הכל.”

“מניסיוני האישי, אני יודעת בוודאות שהדבר מספר אחת שמעציב את המתים יותר מאשר צערנו — הוא חוסר המודעות לקיומם סביבנו. הם אכן רוצים שתדברו אליהם כאילו עדיין היו בגוף פיזי. הם אכן רוצים שתשמיעו את המוזיקה האהובה עליהם, תשאירו את תמונותיהם גלויות, ותמשיכו לחיות כאילו מעולם לא עזבו. אולם הזמן ו"השחתה" טשטשו את הקווים בין החיים למתים, בין האדם לטבע, ובין הגשמי לאֶתֶרי. הייתה תקופה שבה האדם יכול היה לתקשר עם בעלי חיים, צמחים, האתר והמתים. כדי לעשות זאת יש צורך לגשת לרמות גבוהות יותר של תודעה, והידע הזה הוסתר מאיתנו. למה? כי אז הצמחים היו אומרים לנו כיצד לרפא את עצמנו. בעלי החיים היו מראים לנו את רגשותיהם, והמתים היו אומרים לנו שמעשים טובים אכן חשובים. בסך הכול, היינו באים לדעת שכולנו אחד. והחשוב מכול, היינו מקבלים אזהרה מפני איומים והזדמנויות, טוב ורע, אמת מול בדיה. היו לנו עיניים הפועלות למען האנושות מכל זווית, וזה מאיים על "המושחתים". חברות סודיות קיימות כדי להסתיר את האמיתות הללו, וכדי לוודא ששקרים נשמרים מדור לדור.”

“היצורים שבחוץ הביטו מחזיר לאדם, ומאדם לחזיר, ומחזיר לאדם שוב; אבל כבר היה בלתי אפשרי לומר מי היה מי.”

“כמות הסבל הכוללת בשנה בעולם הטבע היא מעבר לכל התבוננות הגונה. במשך הדקה שלוקחת לי לחבר את המשפט הזה, אלפי בעלי חיים נאכלים חיים, רבים אחרים בורחים על נפשם, מייבבים מפחד, אחרים נטרפים לאטם מבפנים בידי טפילים מגרדים, אלפים מכל הסוגים מתים מרעב, מצמא וממחלה. כך מוכרח להיות. אם אי פעם יהיה זמן של שפע, עצם העובדה הזאת תוביל אוטומטית לגידול באוכלוסייה עד שהמצב הטבעי של רעב ואומללות ישוב על כנו. ביקום של אלקטרונים ושל גנים אנוכיים, כוחות פיזיקליים עיוורים ושכפול גנטי, יש אנשים שייפגעו, אנשים אחרים יתמזל מזלם, ולא תמצאו בכך שום חרוז ושום היגיון, וגם לא שום צדק. ליקום שאנו צופים בו יש בדיוק התכונות שהיינו מצפים להן אילו, בבסיסו, אין תכנון, אין תכלית, אין רוע, אין טוב, אין אלא אדישות חסרת רחמים.”

“אין כל ראיה מדעית חותכת לכך שהאדם הוא “התפתח מן הקוף”. בעוד שהחיות נבראו “למיניהן”, נאמר לנו כי “אלוהים ברא את האדם בצלמו” [בראשית 1:27 NKJV].”

“מי שיש לו כעס, מנסה לשלוט באחרים בחום של הכעס, והכי שלא מרגיש כעס מצליח לשלוט באחרים בעוצמת האופי שלו, שנקראת של. אפילו אפשר לשלוט בבעלי חיים (בכוח שלו)!!!”

“זהו היקום של אלוהים, והוא הגנן הראשי של הכול. אילו היינו מבטלים את כל הצבעים שבגן שלו, מה היה קשת עם צבע אחד בלבד? או גן עם סוג אחד בלבד של פרח? מדוע היה הבורא יוצר מגוון עצום של צמחים, אתניות ובעלי חיים, אם רק חיה אחת או זרע אחד אמורים לשלוט בכל הקיום?”

“אפילו לפני שהחלו כל הפיצולים בין הבית לדרך, בין מקום האישה לעולם הגבר, הלכו בני אדם בעקבות התבואה, אחרי העונות, עם משפחותיהם, חבריהם, החיות, האוהלים. בנינו אש מחנה ונדדנו ממקום למקום. דרך זו של נדידה עדיין קבורה בזיכרון התאווים שלנו. כל יצור חי התפתח כמסעד, אף עופות נודדים יודעים שטבע לא מציע בחירה בין קינון לטיסה.”

“עוול קרה לבעלי החיים משום שהם נולדו כבעל חיים; אתה נולדת כאדם, מה עוד אתה צריך?”

“אולם כשחזקתי כך על ברכי את היצור החי הקטן והרך הזה, וראיתי כיצד הוא ישן באמון מוחלט בי, חשתי גל חם בחזי. הנחתי את ידי על חזהו של החתול וחשתי את ליבו פועם. הדופק היה חלש ומהיר, אבל ליבו, כמו שלי, מנה את הזמן שהוקצב לגופו הקטן בכל הרצינות חסרת המנוחה של ליבי שלי.”

“כמו חיות קוראים זה לזה, כך חלף עליו החשיבה כשזכר את שעת האהבה בצהריים.”