“הטה אפוא את אוזנך אל הטוטי הזה של צריחים; הפץ על הכול את המהום של חצי מיליון בני אדם, את מלמולו הנצחי של הנהר, את שריקתו האינסופית של הרוח, את הרביעייה הרצינית והרחוקה של ארבעת היערות, המוצבים כעוגבים עצומים על ארבעת הגבעות של האופק; רכך, כאילו במעין חצי-גוון, את כל מה שהוא חד מדי וקשה מדי במסת הצליל המרכזית, ואמור אם אתה יודע דבר בעולם עשיר יותר, משמח יותר, מסנוור יותר מן המהומה הזאת של פעמונים; מן הכבשן הזה של מוזיקה; מן עשרת אלפים הצלילים הארדיים הללו הננשפים בבת אחת מחלילי אבן שגובהם שלוש מאות רגל; מן העיר הזאת שאינה אלא תזמורת אחת; מן הסימפוניה הזאת הדוהרת ושואגת כסערה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←