ריק ריורדן

“הבחור ממש עבר גיהינום וחזר. אפילו כשהוא לא ניסה, הוא גרם לשירותים להתפוצץ. איך פרסי היה נראה אם הוא היה רוצה להתנהג מפחיד?”

“נדרשים כוח ואומץ כדי להודות באמת”

“שחררתי שאגה גרונית—זעקתו של אדם שנשללה ממנו מנת הקיבה הראויה לו. שלפתי את חרבי וחבטתי בנשר עם הצד השטוח של הלהב”

“הזוהר נעשה בהיר יותר: מגל זהוב הולוגרפי עם כמה אלומות חיטה, המסתובב ממש מעל מג מקאפרי. נער בקהל שאף אוויר בבהלה. "היא קומוניסטית!" נערה שישבה ליד השולחן של בקתה ארבע עיקמה לעברו את אפה בגועל. "לא, דמיאן, זה הסמל של אמא שלי.”

“המשך במה שליבך אומר לך, או שתאבד את הכול”

“ג'ייסון החליט שאין בעולם שום דבר מפחיד יותר מחבורה של סבתות חמושות במחבטי בייסבול”

“האם לאמת יש מוסר?”

“איריס לחצה את ידו. "אל תאבד תקווה, פרנק. קשתות תמיד מסמלות תקווה.”

“המסע גדול מן היעד”

“קרס רצתה חזית מאוחדת במלחמת הצמחים. "מלחמת הצמחים," אמר פרסי. "אתה מתכוון לחמש את כל הענבים הקטנים ברובי סער זעירים?”

“הסיפור האמיתי של גיזת הזהב: היו שני הילדים האלה של זאוס, קדמוס ואירופה, אוקיי? עמדו להקריב אותם כקורבנות אדם, כשהם התפללו לזאוס שיציל אותם. אז זאוס שלח איל מעופף קסום עם צמר זהב, שאסף אותם ביוון והוביל אותם כל הדרך לקולכיס שבאסיה הקטנה. טוב, בעצם הוא הוביל את קדמוס. אירופה נפלה בדרך ומתה, אבל זה לא חשוב. זה כנראה היה חשוב לה.”

“פרנק לא הפיל אותך בכוונה, היא אמרה. הוא לא כזה. הוא פשוט קצת מגושם לפעמים. אופס, אמר ליאו, בקול הכי טוב שלו של פרנק ג'אנג. הפיל את ליאו לתוך חוליה של חיילי אויב. לעזאזל!”

“אני מתכוון, אני יכול להבין שלא להיות יקר כמו פרסי או ג'ייסון, אולי... אבל האם אני שווה, כאילו, שני פרנקים, או שלושה פרנקים?”

“סצנה: חושך. לפתע, זרקור יחיד מאיר את אפולו העומד במרפסת הקדמית של הבית הגדול. הבית הוא בצבע אדום עז, ניגוד חד לכותונת הלבנה הקצרה שאפולו לובש. הוא משתעל קלות ו-”

“ליאו ראה את טיה קלידה בפעולה; היא אהבה סכינים, נחשים והכנסת תינוקות למדורות לוהטות. כן, בהחלט בואו נשחרר את הזעם שלה. רעיון נהדר.”

“בסופו של דבר כולנו חייבים לשוב הביתה”

“כשהביט בילדי בית הספר היסודי בחולצות הטריקו הצבעוניות שלהם ממחנות קיץ שונים, פרסי חש צביטה של עצב. הוא היה אמור להיות עכשיו במחנה חצי-דם, מתמקם בבקתה שלו לקראת הקיץ, מלמד שיעורי סיף בזירה, עושה תעלולים על שאר המדריכים. לילדים האלה לא היה מושג עד כמה מחנה קיץ יכול להיות מטורף.”

“ניצחון גדול דורש סיכון גדול.-הרה”

“אני חושב שילדים יקראו יותר ספרים טובים ממה שנוכל אי פעם להפיק.”

“אנבת', הוא אמר בהיסוס, ברומא החדשה חצאי-אלים יכולים לחיות חיים שלמים בשלווה. ההבעה שלה הפכה למסויגת. ריינה הסבירה לי את זה. אבל פרסי, המקום שלך הוא במחנה החצויים. החיים האחרים ההם... אני יודע, אמר פרסי. אבל בזמן שהייתי שם ראיתי כל כך הרבה חצאי-אלים חיים בלי פחד: ילדים שהולכים לקולג', זוגות שמתחתנים ומקימים משפחה. אין שום דבר כזה במחנה החצויים. כל הזמן חשבתי עליך ועליי... ואולי יום אחד, כשהמלחמה עם הענקים תיגמר... היה קשה לראות באור הזהוב, אבל הוא חשב שאנבת' מסמיקה. 'אה,' היא אמרה... 'סליחה,' הוא אמר. 'אני פשוט... הייתי חייב לחשוב על זה כדי להמשיך. כדי לתת לעצמי תקווה. תשכחי ממה שאמרתי...' 'לא!' היא אמרה. 'אלים, פרסי, זה כל כך מתוק.'”