“אנבת', הוא אמר בהיסוס, ברומא החדשה חצאי-אלים יכולים לחיות חיים שלמים בשלווה. ההבעה שלה הפכה למסויגת. ריינה הסבירה לי את זה. אבל פרסי, המקום שלך הוא במחנה החצויים. החיים האחרים ההם... אני יודע, אמר פרסי. אבל בזמן שהייתי שם ראיתי כל כך הרבה חצאי-אלים חיים בלי פחד: ילדים שהולכים לקולג', זוגות שמתחתנים ומקימים משפחה. אין שום דבר כזה במחנה החצויים. כל הזמן חשבתי עליך ועליי... ואולי יום אחד, כשהמלחמה עם הענקים תיגמר... היה קשה לראות באור הזהוב, אבל הוא חשב שאנבת' מסמיקה. 'אה,' היא אמרה... 'סליחה,' הוא אמר. 'אני פשוט... הייתי חייב לחשוב על זה כדי להמשיך. כדי לתת לעצמי תקווה. תשכחי ממה שאמרתי...' 'לא!' היא אמרה. 'אלים, פרסי, זה כל כך מתוק.'”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←