ריי ברדברי

“אנחנו חייבים להשקיע מחדש בנסיעות לחלל. לעולם לא היינו צריכים לעזוב את הירח.”

“כל כך מעטים רוצים להיות מורדים עוד. ומתוך אותם מעטים, רובם, כמוני, נבהלים בקלות.”

“הם עמדו שם, מלכי הגבעה, ראשי הערימה, שליטי כל אשר סקרו, מונרכים ונשיאים שאין לערער עליהם, מנסים להבין מה פירושו להחזיק עולם וכמה גדול באמת היה עולם.”

“מודעות עצמית היא אויבת כל יצירתיות.”

“כשהתבגרתי וסיימתי את התיכון, זה היה בתקופת השפל הגדול ולא היה לנו כסף.”

“אנשים מתים כל יום, מבחינה פסיכולוגית. חלק מהם מתעייף. והחלק הקטן הזה מנסה להרוג את האדם כולו.”

“הנה היה פניה, כמו אפרסק קיץ, יפה וחמה, ואור הנרות השתקף בעיניה הכהות. [הוא] עצר את נשימתו. כל העולם חיכה ועצר את נשימתו.”

“אני לעולם לא אגיע למאדים, אבל למזלי עזרתי לעורר השראה באנשים שבנו את הרקטות ושלחו את ציוד הצילום שלנו למאדים.”

“המדען הטוב ביותר פתוח לחוויה ומתחיל ברומנטיקה — הרעיון שכל דבר אפשרי.”

“לא, לא, אלה לא הספרים שאתם מחפשים! קחו אותו היכן שאתם יכולים למצוא אותו, בתקליטי גרמופון ישנים, בסרטי קולנוע ישנים, ובחברים ותיקים; חפשו אותו בטבע וחפשו אותו בעצמכם. ספרים היו רק סוג אחד של כלי קיבול שבו אחסנו הרבה דברים שפחדנו שאולי נשכח. אין בהם שום דבר קסום כלל. הקסם הוא רק במה שהספרים אומרים, איך הם תפרו את טלאי היקום יחד לבגד אחד עבורנו.”

“כתיבה אמורה להיות קשה, מייסרת, תרגיל נורא, עיסוק איום.”

“התחלתי כשחקן כשהייתי בן 12.”

“אני יודע ששמעת את זה כבר אלף פעמים. אבל זה נכון — עבודה קשה משתלמת. אם אתה רוצה להיות טוב, אתה צריך להתאמן, להתאמן, להתאמן. אם אתה לא אוהב משהו, אז אל תעשה אותו.”

“אם אתה לא אוהב את מה שאתה עושה, אז אל תעשה את זה.”

“היא רצתה להגיע אל השנאה של כולם, לחטט בה ולעבוד עליה עד שתמצא בה סדק קטן, ואז לשלוף חלוק נחל או אבן או לבנה ואז חלק מן החומה, וברגע שתתחיל, ייתכן שכל המבנה יתמוטט ברעם וייעלם.”

“הרגליים שלי, אמר מונטג. אני לא יכול להזיז אותן. אני מרגיש כל כך מטופש לעזאזל. הרגליים שלי לא יוכלו”

“עליך לכתוב בכל יום ויום מחייך... עליך לארוב בספריות ולטפס בין מדפי הספרים כמו על סולמות, כדי להריח ספרים כמו בשמים ולחבוש ספרים כמו כובעים על ראשיכם המשוגעים... מי ייתן ותהיו מאוהבים בכל יום במשך 20,000 הימים הבאים. ומתוך האהבה הזאת, לעצב מחדש עולם.”

“אם אתה חולם את החלומות הנכונים, ומשתף את האנשים במיתוסים, הם ירצו לגדול ולהיות כמוך.”

“זכור: עלילה אינה אלא עקבות שנותרו בשלג אחרי שהדמויות שלך חלפו בריצה בדרכן ליעדים מופלאים. את העלילה מבחינים בה בדיעבד ולא מראש. היא אינה יכולה להקדים את הפעולה. היא המפה שנותרת כאשר פעולה מסתיימת. זה כל מה שעלילה אי פעם צריכה להיות. זהו רצון אנושי שרץ, רץ, ומגיע אל מטרה. היא אינה יכולה להיות מכנית. היא יכולה להיות רק דינמית. לכן, זוז הצידה, שכח ממטרות, תן לדמויות, לאצבעותיך, לגופך, לדם וללב שלך לעשות זאת.”

“בלילה שעבר חשבתי על כל הנפט ששימשתי בו בעשר השנים האחרונות. וחשבתי על ספרים. ולראשונה הבנתי שאדם עמד מאחורי כל אחד מן הספרים. אדם היה צריך להמציא אותם. אדם היה צריך להקדיש זמן רב כדי להעלות אותם על הכתב. ומעולם אפילו לא חשבתי את המחשבה הזאת לפני כן. הוא קם מהמיטה. זה לקח אולי חיים שלמים לאיזה אדם כדי להעלות על הכתב כמה ממחשבותיו, כשהוא מביט סביבו בעולם ובחיים, ואז אני בא תוך שתי דקות ובום! הכול נגמר. תעזוב אותי בשקט, אמרה מילדרד. אני לא עשיתי כלום”