קורט ווננגוט ג'וניור

“אין פלא שילדים גדלים מטורפים. רק רשת של חתול היא ערימה של "אקסים" בין ידיים של מישהו, וילדים קטנים צופים וצופים וצופים באותם "אקסים"... "ואז?" "אין חתול, ואין רשת.”

“הדבר שהפך את הנישואים לקשה כה מאוד אז היה שוב, כמובן, זה שגרם לכך הרבה סוגים אחרים של אכזבה: המוח הגדול מדי.”

“אהבה היא שם שאתה מוצא אותה. אני חושב שזה טיפש לחפש אותה, ואני חושב שהיא יכולה להיות רעילה. אני רוצה שאלו שצפויים לאהוב זה את זה לפי המסורת יאמרו זה לזה, כשהם מתווכחים, "תחנון – קצת פחות אהבה, וקצת יותר יושרה בסיסית".”

“הוא דיבר על הלוח שכתב עליו: "הטיפשות הבלתי-ניתנת-לפתרון של האי-דעת". "כל מה שאני יודע, זה שאני לא רוצה שבתי או ילד כלשהו יראו מסר שלילי כל פעם שהיא נכנסת לספרייה", אמר. "ואז גיליתי שאתה זה שמשלם על זה". "מה יש בו שלילי?" שאלתי. "מה יכול להיות מילה שלילית יותר מ-'טיפשות'?" אמר. "אי-דעת", אמרתי.”

“תמונה קדושה של סנט אנטוני לבדה היא פס גובה אחד של אור, יציב ואינם מתנודד. אם קרצוף או שרתית קוקטייל היו קרובים אליו, התמונה הייתה שתי פסים כאלה של אור. הכרתנו היא היחידה החיה, ואולי הקדושה, בכל אחד מאיתנו. כל השאר בנו הוא רק מכונות מתות.”

“הפסל היה של אישה עירומה המשחקת בטרומבון גלישה, וזו שמה, בצורה מסתורית, אביגיל וטבעת הנגינה שלה.”

“היו לי שנים רבות לפני כן, כשהייתי כה טהור-לב עד שסברתי עדיין אפשרי שיהיה לנו להפוך לאמריקה האנושית והמתבוננת שבה חלמו כל כך רבים מבני דורי. חלמנו על אמריקה כזו בתקופת השפל הגדול, כשלא היו עבודה, ואז נלחמנו ומתנו למען החלום הזה במלחמת העולם השנייה, כשלא היה שלום. אך היום אני יודע שאין כל סיכוי בכלל שאמריקה תהפוך לאנושית ומסודרת. כי הכוח משחית אותנו, וכוח מוחלט משחית אותנו במלואו. בני אדם הם קופים שיכורים לשעבר בכוח. כשאומר שאנשי הנהגתנו הם קופים שיכורים לכוח, האם אני מסכן את מורל החיילים הלוחמים והנופלים במזרח התיכון? מורלם, כמו כל כך הרבה גופות חסרות חיים, כבר נשבר. הם מטופלים, בניגוד לכל מה שהיה לי, כמו צעצועים שקיבל ילד עשיר בחג המולד.”

“אבל לא היה צורך שהאנשים יתעניינו כל כך באמת המרירה הזו. ככל שהאגדה החיה של הטיראן הנורא בעיר והאדם הקדוש הנדיב ביער גדלה, כך גדלה גם שמחת העם. הם כולם עסוקים במשרה מלאה בתפקידי השחקנים במחזה שהם מבינים, מחזה שאף אדם בכל מקום יכול להבין ולהתרומם עליו.”

“כי אליס מעולם לא קיבלה השכלה דתית, וזכתה בחיים נקיים מכל פגם, היא מעולם לא חשבה על מזלה הרע כמשהו אחר מאשר תאונות באזור עסוק ביותר. טוב לה.”

“הסוחר בסיפורים סיפר להם כי אלוהים בוודאי מנסה להרוג אותם, אולי כי הוא כבר סיים איתם, ושהם יגיעו לידי חסד אם ימותו. כך, כפי שאתם רואים, כך עשו.”

“הייתי מדי פסימיסטי כדי לחיות עם אופטימיסט”

“בילי כיסה את ראשו בשמיכתו שוב. הוא תמיד מכסה את ראשו כשאמו באה לראות אותו בחדר הנפשיים – תמיד הוא מתדרדר יותר עד שהיא עוזבת...היא רק בכך שהיא אמו, הפכה אותו למבולבל, לא תודה, חלש: כי היא השקיעה כל כך הרבה מאמץ כדי להעניק לו חיים, ולשמור עליהם, ואילו בילי לא אוהב ממש את החיים.”

“הכתבה אמרה שהם גבוהים שני רגליים, ירוקים, וצורתו דומה לידיים של חובש צנצנות. הקפיצות שלהם היו על הקרקע, והמחטים שלהם, שהן מאוד גמישות, היו בדרך כלל מופנות לשמיים. בראש כל מחט הייתה יד קטנה עם עין ירוקה בידיה. היצורים היו ידידותיים, ויכלו לראות בארבע ממדים. הם חויבו את בני האדם על כך שהם יכולים לראות רק בשלושה. להם היו דברים רבים יפים ללמד את בני האדם, במיוחד על הזמן. בילי הבטיח לספר על חלק מהדברים היפים האלה בכתבתו הבאה. בילי עבד על הכתב השני שלו כשהכתב הראשון פורסם. הכתב השני החל כך: הדבר החשוב ביותר שאני למד בטרלפמאדור הוא שמתי אדם הוא רק נראה מת. הוא עדיין חי מאוד בעבר, ולכן זה מאוד טיפש שבני אדם בוכים באבלתו. כל רגע, עבר, הווה ועתיד, קיימים תמיד, יקיים תמיד. הטרלפמאדוריאנים יכולים”

“בהתחלתה הקדושה של החוקה שלנו יש חסרון טרגי, ואני לא יודע מה ניתן לעשות כדי לתקן אותו. זהו: רק אנשים מוזרים רוצים להיות נשיאים.”

“כשילדיי תופסים תלונה על כדור הארץ, אני אומר להם: "שתקו, רק עכשיו הגעתי גם אני.”

“אני אומר את אותו הדבר על מותו של ג'יימס וייט: "אוי, היכן – הוא לא היה כותב את הסימפוניה התשיעית של בטהובן בכל זאת.”

“אז מה? השיעור שאני למדתי פעם אחר פעם, כשלמדתי באוניברסיטה ולאחר מכן בכלא, היה חוסר התועלת של ידע עבור רוב האנשים – למעט כשזה מהווה בידור. אם העובדות לא היו מצחיקות או מפחידות, או לא יכלו לעשיר, אז למה בכלל?”

“אני חושב שזה יכול להיות מאוד מתקשר אם יוצר ספרותי יש לו דבר אחר בראשו מלבד ההיסטוריה הספרותית עד כה. הספרות לא צריכה להיעלם דרך חור האנוס שלה, כך לדבריו.”

“אמר: "שאטן לא יכול היה לבטל דבר אחד שאלוהים עשה. היא לפחות יכלה לנסות להקל על קיומם של משחקי הילדים שלו. היא יכלה לראות מה שלא יכול היה לראות: להיות בחיים זה להיות או מושפלים או מלאי פחד. אז היא מילאה את התפוח בכל סוגי הרעיונות האלה שיכולים לפחות להקל על המילוליות, כמו חוקי משחקי קלפים ומזללות, ואיך לעשות אהבה, ומתכונים לשתייה כמו בירה, יין ווויסקי, ותמונות צמחים שונים שניתן לעשן, וכו'. ומדריכים על איך ליצור מוזיקה, לשיר ולרקוד בצורה אקסטרא, בצורה מושכת מאוד. ואיך לברוח על אלוהים כשהם מכוים את אצבעותיהם." נתן השטן לסרפנט לתת לאווה את התפוח. אווה לקחה נשיכה והעבירה לו לאדם. הוא לקח נשיכה, ואז הם עשו אהבה.”

“תעסוק בכל אמנות, מוזיקה, שירה, ריקוד, משחק, ציור, ציור, פסל, שירה, סיפור, מאמרים, דיווח, לא בגלל הכסף והשם, אלא כדי לחוות התפתחות, כדי לגלות מה בתוכך, כדי לגדל את הנפש שלך.”