חג המולד

“מאחל לך חג מולד שמח מאוד, מלא בשפע, ושנה חדשה מופלאה וקסומה”

“מעולם לא הייתי קודם לכן מעריץ מיוחד של הקומיקאית הדגולה פיליס דילר, אבל היא כבשה לחלוטין את לבי השבוע כששלחה לי מעטפה שכשנפתחה הכילה פיסת נייר חומה קרועה, מן הסוג המתאים לתורנות שירותים במוסד כליאה מנוהל כושל. לאחר שנפרשה כראוי, נשאה ברכה בכתב יד שנוסחה כך: הכסף דל הזמנים קשים הנה שלך המזוין לא יכולתי לשפר את הרגש הזה, אבל אינני חושב שהוא צריך להיות תלוי בצנע של התקופה. האם חג המולד אינו סיוט מוסרי ואסתטי, בין אם הימים משגשגים ובין אם לאו?”

“לכם נולד בעיר דוד מושיע לכול”

“חג המולד מלמד אותנו להיות אוהבים, אדיבים, נותנים, סולחים ומעריכים.”

“טוב להיות ילדים לפעמים, ולעולם לא טוב יותר מאשר בחג המולד, כאשר הבורא הגדול היה בעצמו ילד.”

“מי ייתן והשנה החדשה תביא לך כוח חדש, תקווה חדשה וחלומות חדשים.”

“עדיין לא הצלחנו להבין את המציאות האטומה שלפיה כדי לזכות ב״חיים״ עלינו לעשות את הדבר השערורייתי ביותר שניתן להעלות על הדעת, והוא לפעול ״נגד״ מכלול אנושיותנו ולתת הכול. ואף על פי כן, לתת הכול פירושו לפעול ״עם״ מכלול אופיו של אלוהים.”

“אני מחליטה לכתוב פרק חדש בחיי בכל יום חדש בשנה החדשה.”

“הדרך הטובה ביותר לראות הוד היא להסיר מעליה כל דבר שמתיימר להיות הוד, כך שמה שהוא מזויף קורס לחלוטין לנוכח מה שהוא הוד. ואלוהים באבוס הוא כנראה הדוגמה המופלאה ביותר שיש לנו לאמת אדירה כזו.”

“אנו קרובים כבר לחג מוקפד, "שמחת מס", שבו ישליך ישו את עצמו מחוץ לקונטקסט שלו”

“היו לי שנים רבות לפני כן, כשהייתי כה טהור-לב עד שסברתי עדיין אפשרי שיהיה לנו להפוך לאמריקה האנושית והמתבוננת שבה חלמו כל כך רבים מבני דורי. חלמנו על אמריקה כזו בתקופת השפל הגדול, כשלא היו עבודה, ואז נלחמנו ומתנו למען החלום הזה במלחמת העולם השנייה, כשלא היה שלום. אך היום אני יודע שאין כל סיכוי בכלל שאמריקה תהפוך לאנושית ומסודרת. כי הכוח משחית אותנו, וכוח מוחלט משחית אותנו במלואו. בני אדם הם קופים שיכורים לשעבר בכוח. כשאומר שאנשי הנהגתנו הם קופים שיכורים לכוח, האם אני מסכן את מורל החיילים הלוחמים והנופלים במזרח התיכון? מורלם, כמו כל כך הרבה גופות חסרות חיים, כבר נשבר. הם מטופלים, בניגוד לכל מה שהיה לי, כמו צעצועים שקיבל ילד עשיר בחג המולד.”

“נדלקתי כמו עץ חג מולד-אוגוסטוס ווטרס”

“אבל מדוע רוחות מהלכות על פני האדמה, ומדוע הן באות אליי? "מוטל על כל אדם," השיב הרוח, "כי הרוח שבתוכו תצא ותלך בין בני מינו, ותנדוד למרחקים ולרחבי עולם; ואם רוח זו אינה יוצאת בחיים, נגזר עליה לעשות כן לאחר המוות. היא נידונה לנדוד בעולם — אוי, אוי לי! — ולחזות במה שאינה יכולה לחלוק, אך הייתה יכולה לחלוק עלי אדמות, ולהפוך אותו לאושר!... איני יכול לנוח, איני יכול להישאר, איני יכול להתעכב בשום מקום. רוחי מעולם לא נדדה מעבר לגבולות הצרים של חור המרתף שלנו להחלפת כספים; ועתה מצפות לי מסעות מפרכים!”

“הוא הלך אל הכנסייה, והלך אנה ואנה ברחובות, וצפה באנשים הממהרים לכאן ולכאן, וטפח על ראשי הילדים, וחקר קבצנים, והציץ אל מטבחי הבתים, והביט מעלה אל החלונות, וגילה שהכול יכול להסב לו עונג. הוא מעולם לא חלם שאיזו הליכה, שמשהו כלשהו, יוכל להעניק לו אושר כה רב.”

“ככל שיש יותר מוות, כך יש יותר לידה. אנשים נכנסים, אחרים יוצאים. בכי של תינוק, אבלם של אחרים. כשאחרים בוכים, אחרים צוחקים ושמחים. העולם מעורב בעצב, שמחה, אושר, כעס, עושר, עוני וכו׳.”

“אומרים כיום שהאמונה נושאת עם הנעורים, ומספקת להם כנפי פרפר, אך אני חושב שהאמונה היא מתנת הסוף שניתנת לאדם, והמתנה היחידה שאינה ניתנת לנעורים. הנעורים הם תקופת השיא בה יכול אדם להיות לירי, דתי, שירתי; אך הנעורים הם גם התקופה בה יכול אדם להיות חסר תקווה. סוף כל פרק הוא סוף העולם. אך הכוח להאמין בכל דבר, ידיעת הנפש ששרדה את מסעותיה, שההשראה הגדולה מגיעה לגיל הביניים; אלה השמרו את היין הטוב עד סוף. זהו מהגברים הזקנים צריכות לפרוץ כנפי הפרפר.”

“עליך לעצור וליהנות מן השלווה שבאותו רגע”

“למה לעזאזל מעולם לא מצאנו את מה שאנחנו באמת מחפשים? כי מה שאנחנו צריכים הוא לעיתים קרובות בדיוק הדבר שאנחנו לא מוכנים לקבל. ולצערנו, כשאנו דוחים את האל שאנחנו צריכים, עלינו להבין שבחרנו לחיות בלי כל מה שאנחנו צריכים.”

“חג מולד שמח, שמח, היכול להשיב אותנו אל אשליות ימי ילדותנו, להזכיר לזקן את תענוגות נעוריו, ולהעביר את הנוסע חזרה אל אחיו הבוערת ואל ביתו השקט!”

“לעתים קרובות יותר מאשר לא, דחיית ההצלה היא למעשה דחיית הצורך שלנו להינצל. וייתכן מאוד שזו הסיבה לכך שכל כך רבים דוחים את חג המולד.”