קמאנד קג'ורי

“שירה היא לראות הכול כשיש רק דבר אחד. היא להביט בורד אך לראות את הכוכבים, הירחים, הימים והעצים. היא אמת שמעבר להיגיון, חוויה שמעבר למחשבה. שירה היא כדור הארץ עוצר על צירו כדי להתגלות כורד.”

“כשאני איתך, אני מרגיש חשוף. עירום. כשאני עירום איתך, אני מרגיש לבוש. מוגן.”

“לאחר ששתיתי את שיירי אהבתך, אני שיכור עד בלי הכר. כעת אני רק מתפלל לקרבתך, כדי שאוכל להתקדם בהכחדתי.”

“אנו קוראים לסיפור על אהבה סיפור אהבה. אנו קוראים לשיר על אהבה שיר אהבה. ובכן, יקירתי, האין חיינו חיי אהבה?”

“כל עוד אינך פוגע באיש או בדבר, כולל בעצמך בעתיד, עשה רק את מה שמשמח אותך.”

“באמצעות אהבתי אותך, אני לומד הכול כי נשמתך מכילה את כל היקום.”

“השירה מקנאה בך הלילה, כי ברגע שאני בא לכתוב כמה מילים, הבושם שלך תוקף אותי באופן המעודן ביותר ואני שוכח את עצמי. אני שוכח את השיר. אני שוכח את ה...”

“איך זה שמעולם לא היית עד שהיית, ואז הכול היה אתה?”

“אתה רוצה עזרה? בקש עזרה. אתה רוצה אהבה? בקש אהבה. אם אתה רוצה משהו מהיקום, משהו מעצמך, עליך קודם לבקש.”

“איך ייתכן שתהיה אוהב של אהבה ולא תהיה אוהב של אלוהים? זה בלתי אפשרי.”

“אני זוכרת את ימי ילדותנו, כשהחיים היו קלים ובעיות המתמטיקה קשות. אמא הייתה עוזרת לנו בשיעורי הבית ואבא לא היה בבית אלא בעבודה. אחרי המטלות שלנו, היינו הולכים למוזיאון המבצר הישן עם סיכות בשיער ושמחה טהורה בלבנו. את, אחותי, ענדת את הצמידים שאתה, אחי, קיבלת כפרס מן רופא השיניים. "למה הצמידים?" שאל רופא השיניים, מופתע, כי הבנים בחרו במקום זאת במדבקות של מכוניות. "הם בשביל האחיות שלי," אמרת. אמא הייתה מפנקת אותנו בבקבוק קולה, כמה לגימות לכל אחד. ואז היינו קונים את הלחם הריחני-מתוק מאותו ואן לבן, ויד ביד היינו הולכים אל הדירה הקטנה שלנו מעל המסעדה. אני זוכרת את ימי ילדותנו. האם גם אתה זוכר אותם?”

“שעונים הומצאו כדי להזהיר אותנו. טיק (הזמן עובר). טוק (הזמן חלף).”

“קיומו של אלוהים מאושר מחדש ברגע שאנו נופלים עם אחר.”

“מה קורה כשאני אוהב, אתה שואל, האם העולם מתחיל לקבל היגיון? לא, יקירי, לא. אבל אז זה כבר לא יפריע לך.”

“אוי, כמה מפחיד ונפלא הוא שדברים יכולים לשנות את חיינו פשוט בכך שהם עומדים זה לצד זה.”

“לאיש אין זכות לומר לך שהאופן שבו את רואה את עצמך הוא שגוי. כי בכך הם גם מרפים את ידיו של האדם שאת שואפת להיות.”

“תמיד שאל את עצמך: "מה יקרה אם לא אומר דבר?”

“למה הנר הזה? למה העוגה הזאת? יום הולדתי אינו היום. נולדתי כשאמרת, "היי.”

“אהובתי, את משגעת את כל העולם כולו. הזמירִים מתאבדים בזה אחר זה מקנאה בקולך. הוורדים העיפו מבט אחד ביופייך וקיפלו את עצמם מבושה. העצים לוחשים עכשיו רק את שמך, והשמיים לא חדלו לבכות מאז הרמת את מבטך. רחמי עלינו, אהובתי. כבר שברנו את כל המראות והזכוכית מפחד שתשכחי אותנו ותתאהבי בעצמך ברגע שתראי את מה שכולנו איננו יכולים להפסיק לראות.”

“תשומת הלב שלך כה קדושה, עד שאם תחפש באמת יופי וחן, תמצא אותם בכל דבר.”