“אני זוכרת את ימי ילדותנו, כשהחיים היו קלים ובעיות המתמטיקה קשות. אמא הייתה עוזרת לנו בשיעורי הבית ואבא לא היה בבית אלא בעבודה. אחרי המטלות שלנו, היינו הולכים למוזיאון המבצר הישן עם סיכות בשיער ושמחה טהורה בלבנו. את, אחותי, ענדת את הצמידים שאתה, אחי, קיבלת כפרס מן רופא השיניים. "למה הצמידים?" שאל רופא השיניים, מופתע, כי הבנים בחרו במקום זאת במדבקות של מכוניות. "הם בשביל האחיות שלי," אמרת. אמא הייתה מפנקת אותנו בבקבוק קולה, כמה לגימות לכל אחד. ואז היינו קונים את הלחם הריחני-מתוק מאותו ואן לבן, ויד ביד היינו הולכים אל הדירה הקטנה שלנו מעל המסעדה. אני זוכרת את ימי ילדותנו. האם גם אתה זוכר אותם?”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←