ג'ורג' אורוול

“ידעתי שיש לי כישרון במילים וכוח להתמודד עם עובדות לא נעימות, וחשתי שזה יוצר מעין עולם פרטי שבו יכולתי לנקום על כישלוני בחיי היומיום.”

“עכשיו אני אגיד לך את התשובה לשאלתי. זו היא. המפלגה שואפת לכוח אך ורק למען עצמו. איננו מתעניינים בטובתם של אחרים; אנו מתעניינים אך ורק בכוח, כוח טהור. מה פירושו של כוח טהור תבין מיד. אנו שונים מן האוליגרכיות של העבר בכך שאנו יודעים מה אנו עושים. כל האחרים, אפילו אלה שדמו לנו, היו פחדנים וצבועים. הנאצים הגרמנים והקומוניסטים הרוסים התקרבו מאוד אלינו בשיטותיהם, אבל מעולם לא היה להם האומץ להכיר במניעיהם שלהם. הם העמידו פנים, ואולי אפילו האמינו, שהם תפסו את השלטון בעל כורחם ולתקופה מוגבלת, ושממש מעבר לפינה מצוי גן עדן שבו בני אדם יהיו חופשיים ושווים. אנו איננו כאלה. אנו יודעים שאיש אינו תופס אי פעם את השלטון מתוך כוונה לוותר עליו. כוח אינו אמצעי; הוא מטרה. אין מקימים דיקטטורה כדי להגן על מהפכה; עושים מהפכה כדי להקים דיקטטורה. מטרת הרדיפה היא רדיפה. מטרת העינויים היא עינויים. מטרת הכוח היא כוח. עכשיו אתה מתחיל להבין אותי.”

“חשיבה כפולה פירושה היכולת להחזיק שתי אמונות סותרות במוחו של אדם בו-זמנית, ולקבל את שתיהן.”

“הוא דחף את מוחו אל התהום שבה נכתבת שירה.”

“הם נשלטו בידי נאמנויות פרטיות שלא הטילו בהן ספק. מה שהיה חשוב היו יחסים אישיים, ומחווה חסרת אונים לחלוטין, חיבוק, דמעה, מילה שנאמרה לאדם גוסס, יכלו להיות בעלי ערך כשלעצמם”

“אם אתה רוצה חזון של העתיד, דמיין מגף דורך על פניו של אדם - לעד.”

“אנשים נאורים לעיתים נדירות או לעולם אינם מחזיקים בתחושת אחריות”

“אל העתיד או אל העבר, אל זמן שבו המחשבה חופשית, שבו בני אדם שונים זה מזה ואינם חיים לבדם — אל זמן שבו האמת קיימת ומה שנעשה אי אפשר לבטלו: מן עידן האחידות, מן עידן הבדידות, מן עידן האח הגדול, מן עידן החשיבה הכפולה — ברכות!”

“היטלר תפס את כזב הגישה הנהנתנית לחיים. כמעט כל המחשבה המערבית מאז המלחמה האחרונה, ובוודאי כל מחשבה “מתקדמת”, הניחה במובלע שבני אדם אינם חפצים בדבר מלבד נוחות, ביטחון והימנעות מכאב. בתפיסת חיים כזאת אין מקום, למשל, לפטריוטיות ולמידות הצבאיות. היטלר, משום שבמוחו חסר השמחה הוא חש בכך בעוצמה יוצאת דופן, יודע שבני אדם אינם רוצים רק נוחות, ביטחון, שעות עבודה קצרות, היגיינה, הגבלת ילודה ובאופן כללי שכל ישר; הם גם, לפחות לפרקים, רוצים מאבק והקרבה עצמית, שלא לדבר על תופים, דגל ומצעדי נאמנות ... בעוד שהסוציאליזם, ואפילו הקפיטליזם בדרך מהוססת, אמרו לאנשים “אני מציע לכם חיים טובים”, היטלר אמר להם “אני מציע לכם מאבק, סכנה ומוות”, וכתוצאה מכך אומה שלמה משליכה את עצמה לרגליו”

“מה שנחוץ מעל לכול הוא לתת למשמעות לבחור את המילה, ולא להפך. בפרוזה, הדבר הגרוע ביותר שאפשר לעשות עם מילים הוא להיכנע להן.”

“יש בענווה של אהבה אמיתית משהו מחריד למדי במובנים מסוימים.”

“מלחמה נגד מדינה זרה מתרחשת רק כאשר המעמדות בעלי ההון חושבים שהם עומדים להרוויח ממנה.”

“המציאות קיימת במוח האנושי, ושום מקום אחר. לא במוחו של היחיד, שיכול לטעות, ובכל מקרה חולף במהרה: רק במוחה של המפלגה, שהיא קולקטיבית ואלמותית.”

“האויב הגדול של שפה בהירה הוא חוסר כנות. כאשר יש פער בין מטרותיו האמיתיות של אדם לבין מטרותיו המוצהרות, הוא פונה, כביכול, באורח אינסטינקטיבי אל מילים ארוכות ואל ניבים שחוקים, כמו דיונון המתיז דיו.”

“נווד, אם כן, הוא רווק מרגע שהוא יוצא לדרך. אין לו כל תקווה להשיג אשה, מאהבת, או כל סוג של אשה, פרט לכך — לעיתים רחוקות מאוד, כשהוא מצליח להשיג כמה שילינגים — זונה. ברור מה יהיו התוצאות של מצב כזה: הומוסקסואליות, למשל, ומקרי אונס מזדמנים. אך עמוק יותר מאלה יש ההשפלה הנגרמת לאדם היודע שאפילו אינו נחשב ראוי לנישואין. הדחף המיני, בלשון המעטה, הוא דחף יסודי, והרעבה שלו עלולה להיות משחיתה כמעט כמו רעב גופני. הרעה שבעניות אינה כל כך בכך שהיא גורמת לאדם לסבול, אלא בכך שהיא מרקיבה אותו בגופו וברוחו. ואין ספק כי הרעבה מינית תורמת לתהליך הריקבון הזה. מנותק מכלל הנשים, חש הנווד עצמו מושפל לדרגת נכה או משוגע. שום השפלה לא תוכל לגרום נזק גדול יותר לכבודו העצמי של אדם.”

“אולי אדם באמת מת כאשר מוחו מפסיק לפעול, כאשר הוא מאבד את היכולת לקלוט רעיון חדש.”

“כמו בדת הנוצרית, הפרסומת הגרועה ביותר לסוציאליזם היא מאמיניו.”

“בתיאוריה, לפחות, כל מיליציה הייתה דמוקרטיה ולא היררכיה. היה מובן שיש לציית לפקודות, אבל היה גם מובן שכאשר נתת פקודה, נתת אותה כחבר לחבר ולא כעליון לנחות. היו קצינים ומש"קים, אבל לא הייתה דרגה צבאית במובן הרגיל; לא תארים, לא סמלים, לא תקיעת עקבים ולא הצדעה. הם ניסו ליצור בתוך המיליציות מעין דגם עבודה זמני של החברה חסרת המעמדות.”

“פתאום, כמו גוש של שרידי ספינה טבועים המפציע אל פני המים, המחשבה פרצה אל מוחו: ״זה לא באמת קורה. אנחנו מדמיינים את זה. זו הזיה.״ הוא דחק את המחשבה מיד אל מתחת לפני השטח. הכשל היה ברור. הוא הניח שבאיזשהו מקום או אחר, מחוץ לעצמו, יש עולם ״אמיתי״ שבו קורים דברים ״אמיתיים״. אבל איך יכול להיות עולם כזה? איזו ידיעה יש לנו על דבר כלשהו, זולת דרך מחשבותינו שלנו? כל ההתרחשויות הן בתוך המוח. כל מה שמתרחש בכל המוחות, אכן מתרחש.”

“גורדון הביט בהם בשנאה קפואה. ברגע זה הוא שנא את כל הספרים, ורומנים יותר מכול. מחריד לחשוב על כל הזבל הספוג והלא אפוי הזה, שנערם כולו במקום אחד.”