לאומיות

“היפטר מהטקסים חסרי התועלת שלך והיה משכיל כמו אבותיך הקדמונים – אריאבהטה, ברהמגופטה, סושרותה ואחרים. הפוך את החינוך למטרת חייך והפץ אותו בקרב ההמונים.”

“אני חושבת על הרעיון של אהבה מושלמת כזו שאינה מכירה בפחד, ומה שזה אומר לנו בעולם שמתחזק יותר ויותר ביראנות, מושחת בפונדמנטליזם ובאומנות לאומיות.”

“עלינו לשתול עצים, לגדל גינות במקום מדשאות, לרכוב על אופניים כשאנחנו יכולים ולתמוך בעסקים מקומיים אחראיים במקום במותגים גדולים.”

“העולם אינו עוד לבן, שחור, צהוב וחום. באמצעות אהבה, שבטים מערבבים זה עם זה צבעים כדי לחשוף עולם קשת חדש. וככל שחולף עוד זמן, המיזוג הגזעי והתרבותי הזה יקשה על בני האדם לצדד בגזע, באומה או בדת אחת על פני אחרת.”

“לאומנות היא מחלת ילדות. היא החצבת של האנושות.”

“ראשיתו של הלאומיות התרבותית הקנדית לא הייתה "האם אני באמת כל כך מדוכאת?" אלא "האם אני באמת כל כך משעממת?”

“אנחנו לא כבשים ולא פרות. אלוהים לא יצר עבורנו גדרות או גבולות כדי לכלוא את הלאומיות שלנו. האדם עשה זאת. אלוהים לא שרטט מחסומים דתיים כדי להפריד בינינו זה מזה. האדם עשה זאת. ובנוסף לכך, שום אב לא היה רוצה לראות את ילדיו נלחמים זה בזה או הורגים זה את זה. הבורא מעדיף את האיש שמפיץ אהבה על פני האיש שמפיץ שנאה. תואר דתי אינו הופך איש לנעלה יותר מאחר. אם אדם טוב עומד לצד מצפונו ומפגין אמת בדבריו ובמעשיו, הוא יעמוד לצד אלוהים בלי קשר לאמונתו. אם האנושות רוצה להתפתח, עלינו ללמוד מטעויות העבר שלנו. אם לא, הטכנולוגיה שלנו תתפתח בלעדינו.”

“לאומיות היא צורה של נרקיסיזם קולקטיבי, שבו האזרחים מחזיקים באהבה עצמית מנופחת ל"עמם שלהם", תוך הדרה של בני אדם אחרים.”

“ראיתי בדיוק תמונה אחת של מרקס ואחת של לנין בכל שהותי, אבל כבר זמן רב שלאידאולוגיה לא היה שום קשר לכך. לא בלי ערמומיות, פאט מן וליטל בוי המירו בהדרגה את מערכת האמונה של המדינה כולה לצורה מנוונת של קונפוציאניזם, שבה פולחן האבות המסורתי וכבוד לסדר מתמזגים עם לאומנות קיצונית ושנאת זרים. סמוך לעיר הדרומית ביותר, קסונג, שנכבשה בידי הצפון ב-1951, הובילו אותי לראות את קבריהם השמורים להפליא של המלך והמלכה קונגמין. חשיבותם בקוסמולוגיה של פ.מ.-ל.ב. היא שהם שלטו בקוריאה המאוחדת דאז במאה ה-14, ושהיו קונפוציאנים ושושלתיים, והותירו אחריהם אנדרטאות מפוארות רבות לעצמם. הקברים בנויים על מדרון אחד, והאגדה מספרת שהמלך שלח אחד מאנשיו לבחור את המקום. מתוך חשדנות כלפי פקודו, הוא טיפס אחר כך על הגבעה שממול. הוא נתן הוראות שאם המקום הנבחר לא ימצא חן בעיניו, הוא ינופף במטפחתו הלבנה. על האות הזה היה על החצרן להיהרג. בפועל, המלך אכן מצא שהמקום אידיאלי. אבל היה זה יום חם, והוא, בשכחתו, ניגב את מצחו במטפחת הלבנה. כשירד במורד הגבעה, הוא נתקל בגופתו הטרייה של החצרן וקרא: "אוי ואבוי." ומאז, כך סיפרו לי מלווי, הפסגה שממול נקראת "גבעת אוי ואבוי". חשבתי שזו המחשה מושלמת לגחמנות ולאכזריות של הנהגה מוחלטת, והתחלתי לנסח בדיחה קטנה על קים ג'ונג איל כ"אה, מנהיג יקר", אבל היא מתה על שפתי.”

“באמצעות האהבה, שבטים מערבבים זה עם זה צבעים כדי לחשוף עולם קשת חדש. וככל שחולף עוד זמן, המיזוג הגזעי והתרבותי הזה יקשה על בני האדם לצדד בגזע, אומה או דת אחת על פני אחרת.”

“אין גבולות לאומיים נראים כשאנו מבצעים את כדור הארץ מהחלל. קנאות אתנית, דתית או לאומית אובססיבית קשה יותר לשמירה כשאנו רואים את כדור הארץ כקשת כחולה דקה, דועכת עד שהיא הופכת לנקודה בלתי מובהקת של אור, מול מצודת הכוכבים והעירוד שלהם.”

“הלאומיות הערבית בצורתה המסורתית הייתה הדרך שבה נוצרים ערבים חילונים כמו אדוארד מצאו ושמרו לעצמם מקום, ובו בזמן נמנעו מן ההאשמה שהם "מערביים" מדי. היה בולט מאוד בקרב הפלסטינים שהלאומנים ה"קיצוניים" ביותר לכאורה — וגם המרקסיסטים — היו לעיתים קרובות ממוצא נוצרי. ג'ורג' חבש ונאיף חואתמה נהגו להיות דוגמאות מפורסמות לתופעה הזאת, הרבה לפני שמישהו שמע על הקאדרים של חמאס, או של הג'יהאד האסלאמי. היה בכך יסוד של פיצוי־יתר, או כך התחלתי לחשוד.”

“מלחמה היא רצח חסר רחמים, אך היא מוצדקת רק כאשר מדינה מגנה על שטחה מפני פולשים מבחוץ. כדי לשכנע חיילים לתקוף מדינה אחרת בלי שום סיבה מלבד חמדנות או מיקום אסטרטגי נדרשת יצירתיות. וברוב המקרים, החיילים אינם באמת יודעים אם הם בצד התוקפים או בצד המגינים. כאן אנשים מבינים לא נכון את המלחמה. כשאתה תוקף מדינה אחרת כדי להשתלט על משאביה, אתה הפיראט. אבל כשאתה מגן על מדינתך מפני הפיראטים, אתה הגיבור.”

“הייתם מרגישים, למרות כל הבירוקרטיה והאי-יעילות והמאבקים הפנימיים, משהו דומה למה שציפיתם להרגיש ולא הרגשתם כשעשיתם את הקומוניון הראשון – תחושת קדושה לחובתכם כלפי כל העצורים בעולם, תחושה שיהיה קשה כמעט כמוה כדיבור על חוויה דתית, אך אינה פחות אמיתית מתחושתכם כששמעתם את באך, או עמדתם בקתדרלת שארטר או בקתדרלת לאון וראיתם את האור הזורם דרך החלונות הגדולים, או כשראיתם את מנטניה, אל גרקו וברוג'ל במוזיאון הפרדו. היא נתנה לכם חלק באמונה מלאה ושלמה, באחווה מוחלטת עם אלה האחרים המשתתפים בה. זה היה משהו שלא ידעתם אותו קודם, אך חוויתם אותו עכשיו, והוא חשוב לכם כל כך, יחד עם הסיבות לו, עד שמוותכם נראה כלא חשוב כלל – רק דבר לימנע ממנו, כי יפגע בביצוע החובה. אך”

“פרופסור סמית' הגיש אלי באדיבות את ספרו לפני פרסומו. לאחר שקראתי אותו בעיון רב ובעניין עז, אני שמח להיענות לבקשתו ולמסור לו את התרשמותי. היצירה היא ניסיון רחב-יריעה לתאר את רעיונותיו האנימיסטיים והמיתיים של האדם, הנולדים מפחדו, על כל גלגוליהם וקשריהם הרחוקים. היא מתארת את השפעתן של פנטסמגוריות אלה על גורלו של האדם ואת הקשרים הסיבתיים שבאמצעותם התגבשו לדת מאורגנת. זהו מדען ביולוגי המדבר, שהכשרתו המדעית חינכה אותו לאובייקטיביות קודרת, שכמעט אינה מצויה אצל ההיסטוריון הטהור. אולם אובייקטיביות זו לא מנעה ממנו להדגיש את הסבל חסר הגבולות אשר, בתוצאותיו הסופיות, הביאה חשיבה מיתית זו על האדם. פרופסור סמית' רואה ככוח גואל את ההכשרה בהתבוננות אובייקטיבית בכל הנגיש לתפיסה מיידית, ואת פירוש העובדות בלי רעיונות קדומים. לדעתו, רק אם כל יחיד ישאף אל האמת תוכל האנושות להגיע לעתיד מאושר יותר; רק כך אפשר לנטרל את שרידי העבר הקדומים שבכל אחד מאיתנו, העומדים בדרכה של עתיד ידידותי יותר. התמונה ההיסטורית שלו מסתיימת בסוף המאה התשע-עשרה, ובצדק. עד אז נראה היה שהשפעתם של כוחות מיתיים אלה, המעוגנים בסמכות ושניתן לכנותם דתיים, הצטמצמה לרמה נסבלת חרף כל האינרציה והצביעות המתמשכות. גם אז כבר צמח והתחזק ענף חדש של מחשבה מיתית, שאינו דתי בטבעו אך אינו פחות מסוכן למין האנושי — לאומנות מופרזת. חצי מאה הראתה כי יריב חדש זה חזק עד כדי כך שהוא מעמיד בספק את עצם הישרדותו של האדם. מוקדם מדי עבור ההיסטוריון בן זמננו לכתוב על בעיה זו, אך יש לקוות שיישאר מי שישרוד ויוכל לקחת על עצמו את המשימה במועד מאוחר יותר.”

“השיגעון הוא דבר נדיר אצל יחידים — אך בקבוצות, במפלגות, בעמים ובתקופות, הוא הכלל.”

“כיוון שאנשים מתים בכל רגע, איזו אהבה חסרת רגישות ומלאכותית היא זו, להקדיש יום אחד מתוך שגרה אנוכית לציון גאה ופטריוטי של טרגדיה. כשם שאלוהים מתגרה באלה המעשרים פשוט משום שהם מרגישים שעליהם לעשר, כך אני מתגרה באלה המציינים פשוט משום שהם מרגישים שעליהם לציין.”

“ללאומנות יש דרך לדכא אחרים.”

“פרשנים פוליטיים או צבאיים, כמו אסטרולוגים, יכולים לשרוד כמעט כל טעות, משום שחסידיהם המסורים יותר אינם פונים אליהם כדי לקבל הערכה של העובדות אלא כדי לעורר נאמנויות לאומניות”

“אין אל, דת, גזע או אומה נעלה יותר מן בני האדם”