ג'ק קיי צ'סטרטון

“זו לא רק חולשה אלא חולשה של ימינו – עבודת העתיד.”

“אנו סובלים היום מהימנות במקום הלא נכון. הענוה עברה מהאיבר של האמביציה והגיעה לאיבר של האמונה, שם לא הייתה אמורה להיות. האדם היה אמור להיות ספקני לגבי עצמו, אך בלתי-ספקני באשר לאמת; זה הפך בדיוק על פניו. אנו בדרך ליצור דור של אנשים שמזעירים מדי את עצמם כדי להאמין בטבלת הכפל.”

“הדבר שאני שונא בתוך מחלוקת הוא שהוא תמיד מפריע לדיון.”

“אנשי המדע מציעים לנו בריאות, נדבך ברור; רק לאחר מכן מגלים שאנחנו מתכוונים בכך לעבדות גופנית ותעמולה רוחנית.”

“כי לילדים ישנם כוח חיים עשיר, כי הם ברוחם חופשיים ובעזים, לכן הם רוצים דברים שיתקבעו ושישמרו ללא שינוי. הם תמיד אומרים: "עשה זאת שוב"; והבוגר עושה זאת שוב עד שהוא כמעט מת. כי הבוגרים אינם חזקים מספיק כדי לשמח במונוטוניה. אך אולי האל חזק מספיק כדי לשמח במונוטוניה. אולי האל אומר כל בוקר: "עשה זאת שוב" לשמש; וכל ערב: "עשה זאת שוב" לירח. לא בהכרח צורך אוטומטי הוא שמקנה לכל שושנים דמיון; אולי האל יוצר כל שושנה בנפרד, אך מעולם לא התעייף מיצירתן. אולי הוא נושא את התאבון האתי של התינוקות; כי חטאנו וגדלנו, ואבינו צעיר ממנו.”

“כשאנחנו מתחילים לאהוב משהו באהבה עמוקה, העולם – כל העניינים האחרים, כל כך מגוונים – הופך לשונאנו. כך עשו הנוצרים כשדיברו על "שמירה על עצמם 'לא נטמאים מהעולם'", אך גם האוהבים מדברים על כך בדיוק באותו אופן כשהם מדברים על "העולם שנאבד בו". מדעית, אני מבין שבריטניה ממוקמת על כדור הארץ, אך בדומה לכך, אני חושב שהכנסייה הייתה חלק מהעולם, ואפילו האוהבים תושבי כדור הארץ הזה. אך כולם חשו באמת אחת – האמת שרגע שאתה אוהב משהו, העולם הופך לסגנו.”

“איש צריך להיות מוכן לא רק להיות מרטיר, אלא גם להיות צחוק. מוטל הוא לעשות את הדבר הזה אם הוא אינו מוכן גם להחזיק על ראשו זר ענפים על סמך אותן אמונות.”

“אומרים כיום שהאמונה נושאת עם הנעורים, ומספקת להם כנפי פרפר, אך אני חושב שהאמונה היא מתנת הסוף שניתנת לאדם, והמתנה היחידה שאינה ניתנת לנעורים. הנעורים הם תקופת השיא בה יכול אדם להיות לירי, דתי, שירתי; אך הנעורים הם גם התקופה בה יכול אדם להיות חסר תקווה. סוף כל פרק הוא סוף העולם. אך הכוח להאמין בכל דבר, ידיעת הנפש ששרדה את מסעותיה, שההשראה הגדולה מגיעה לגיל הביניים; אלה השמרו את היין הטוב עד סוף. זהו מהגברים הזקנים צריכות לפרוץ כנפי הפרפר.”

“המודרניים אומרים שאסור לנו לענוש את המורדים, אך הספקי שלי היחידים הם האם יש לנו את הזכות לענוש אף אדם אחר.”

“אף הירח הוא רק שירתי רק בגלל שיש בו אדם”

“רומאנטיקה היא העומק ביותר בחיים. היא עמוקה יותר מהמציאות.”

“אמן יגלה את עצמו באמצעות סוג מסוים של אמיתות”

“אופטימיות היא הכוח להיות שמח במצבים שאנו יודעים שהם מוחצים.”

“אני מצאתי את כל העולם המודרני מדבר בשפה של גורל מדעי, אומר כי הכל הוא כפי שצריך להיות תמיד, מתפתח ללא חטא מן התחלה. העלה על העץ ירוק כי הוא לא יכול היה להיות דבר אחר. ואילו הפילוסוף של הסיפור הפלאי שמח שהעלה ירוק בדיוק כי הוא יכול היה להיות אדום. הוא מרגיש כאילו הוא הפך ירוק ברגע שראיתי אותו.”

“המדינה לא הייתה בעלת את האנשים כל כך לגמרי, אפילו כשיכלה לשלוח אותם למזבח, כמו שהיא לעיתים עושה היום, כשיכולה לשלוח אותם לבית הספר היסודי”

“אך מכל המקרים של טעות הנובעים מההתלהבות הגופנית הזו, הרע ביותר הוא זה שיש לנו בפנינו: המנהג לתאר באופן מקיף מחלה חברתית, ולאחר מכן להציע תרופה חברתית.”

“זהו החינוך האיתן היחיד: להכיר בוודאות מספיקה שמשהו אמת עד שאתה מסוגל לספר אותו לילד.”

“הספרים שמשפיעים על העולם הם אלה שאינם קוראים אותם.”

“אהבה היא לאהוב את הלא אפשר לאהוב בו. סליחה היא סליחה לאלה שלא ניתן לסלוח להם. אמונה היא האמין באמין שאין אפשר לאמון בו. תקווה היא תקווה גם כשכל דבר נראה ללא תקווה.”

“המוח המודרני דומה לעין של אדם שממתין מדי לראות את ההבדל בין כחול לירוק. הוא נכשל באיכות האמיתית שנקראת הבחנה; ובנוכחותו של כושל בהבחנה, הוא נופל אל הכללה. האדם, במקום להיות חכם מספיק כדי לומר שהוא עייף, אומר שהוא שוחרר, מוארך רוח, ליברלי ואוניברסלי... אנו מוצאים שזה פחות מאמץ להכניס ג'ונגל של כללות מאשר לשמור על גבול לוגי. אך זהו שילוב בלתי צורני לא רק בהסכמה לקבל דברים כולם יחד, אלא גם בהסכמה לדנן אותם כולם יחד. כאשר המוח המודרני הזה מתחיל להיות אינטולרנטי, הוא אינטולרנטי בדיוק באותה מידה שהוא היה טולרנטי בדיוק באותה מידה. הוא שולח דברים בכבישים לגallows כמו שהוא קיבל אותם בקהלים למקדש. הוא לא יכול להגביל את הגבולות שלו יותר מאשר את חירותו. ישנם...מנתקים שזכו לשליטה בחוק, שבעצם ק”