קריס ג'מי

“להיות נחמד רק כדי שיאהבו אותך בחזרה מבטל את הטעם שבכך”

“המציאות של לאהוב את אלוהים היא לאהוב אותו כמו גיבור על שהציל אותך, ולא כמו סנטה קלאוס שמביא מתנות.”

“למי שמלאים תמיד בשמחה, לפעמים הם חשים מעט אשמה על כך שהם תמיד מרגישים כל כך טוב. האשמה הזאת היא חמלה: היא מתעופפת פנימה בניסיון לחלוק את שמחתו של האדם עם אחרים שאין להם אותה.”

“האיש שחוטא אך רוצה לטהר זאת אינו חוטא יותר מן האיש שאינו חוטא אך רוצה לחטוא.”

“האנשים השבריריים והאומללים ביותר מייעדים לעצמם לחיות חיים של תזכורת מתמדת לעצמם להיות מאושרים”

“מזל רע עם נשים הוא דרכו של אדם נחוש אל ההצלחה. על כל מכאוב, הוא יוצר, מתוך זעם, עוד התקדמות אחת כדי להתעלות על הגבר שהאישה בחרה בו על פניו. הדבר הזה מראה שגברים גדולים נעשים גדולים משום שפעם למדו כיצד להילחם בתחושת הדחייה.”

“קל יותר לאדם לקחת סיכונים ולרדוף אחר חלומותיו מתוך תפיסה שאין לו דבר להפסיד. בכך טמונה התשוקה העצומה, היתרון הגדול של הימנעות מאורח חיים חומרני, מלא תענוגות.”

“איפה שאלוהים הוא כמו השמש, השטן הוא כמו טיפות גשם. אין "אלוהים מול השטן" כי הם אפילו לא כל כך קרובים בעוצמה ובסמכות. הראשון סבלני מאוד; האחרון נתון לחסדיו.”

“יש בלוגיקה יותר מאשר זיהוי כשלים לוגיים”

“אלוהים כותב אהבה ומדבר שירה”

“התפארות היא זוהר שטחי, ריחוף הוא זרימה בטלה, ונפיחות היא שיתוק של התנפחות; כי תנועה שקטה מובילה לניצחונות רמים.”

“פילוסופים גדולים נעשים בני אלמוות - הם מותירים השפעות שאי אפשר להכחיש על התרבות.”

“אני חושד ש"חסד ואכזריות" ו"חמלה וצדק" כולן מנהלות רומנים סודיים, כאילו הן נפגשות רק בתוך נשמות מעודנות מסוימות: אלה ששונאות להיות פוגעניות, אך אוהבות לומר את האמת.”

“לכל הפרטים יש ליקויים מוסריים, וכאשר מביאים אותם אל המציאות, לא רק מחזקים את עצמם אלא גם את ביטחונם של אחרים בצורך האנושי במשיח, בשל השתקפות לאורך גוף המשיח”

“בחברה מוחצנת, ההבדל בין מופנם למוחצן הוא שמופנם נחשב לעיתים קרובות, שלא במודע, אשם עד שיוכח חפותו.”

“פחד מחולשה רק מחזק את החולשה”

“העניין בסטריאוטיפים הוא שבדרך כלל זה פשוט לזרוק אבנים אל תוך קהל ולקוות לפגוע במישהו שמגיע לו.”

“אני יושב ומהרהר בקיומי: איך אני כאן, מה הביא אותי לכאן אל המחשבות האלה, אל הרגשות האלה, שנולדו משינה חסרת-זמן, איך זה הרגיש, או ליתר דיוק היעדרו, לא להיות, ועכשיו ״להיות״, ופתאום אני מבין עד כמה אני אבסורדי בעצם קיומי, את שבריריותה של הבנתי את הקיום; ואז אני תוהה מדוע העל-טבעי, המחשבה על ישויות אחרות, על אלוהים או על אלים, חייב להיות אבסורדי באופן מובהק — ובכך אינני עוד בטוח. ״אם אני קיים ואני הפכתי את עצמי לאבסורדי בעיניי, אז מדוע שלא הם יהיו קיימים בעוד שאני רק מאמין שהם אבסורדיים?״ אולי נכון הוא שבראש נודד, מלא פלאים, הטבעי נעשה על-טבעי והעל-טבעי נעשה טרום-טבעי (או רציונלי בתוך מראות הגילוי וההסבר), כשם שהשיבה הביתה לאחר מסע של חיים שלמים מרגישה, לרגע, זרה אחרי כל החוויות הרבות.”

“נראה לי שהרבה נשים צעירות היום חולקות את אותו סלוגן: "לחיות, לצחוק, לאהוב, להיות רק שמחות, לחוות הכל, וכן הלאה". כמה משעמם, כמה חסר משמעות זה הופך להיות. איפה הכבוד של ז'אן ד'ארק, בוואר, סטו, זינה, הנסיכה ליה, או נשים שבאמת יילחמו למען משהו מעבר לרגשות שלהן?”

“לכל אדם יש כישרון מסוים, בין אם התגלה ובין אם לאו, שבא אליו בקלות ובטבעיות רבה יותר מכפי שהיה בא לאחר, ויש לחפש וללטש את שלו. הוא מצטיין ביותר בנישה שלו - מקוריות מאבדת את אותנטיותה במאמציו של אדם להשיג מקוריות.”