“אני יושב ומהרהר בקיומי: איך אני כאן, מה הביא אותי לכאן אל המחשבות האלה, אל הרגשות האלה, שנולדו משינה חסרת-זמן, איך זה הרגיש, או ליתר דיוק היעדרו, לא להיות, ועכשיו ״להיות״, ופתאום אני מבין עד כמה אני אבסורדי בעצם קיומי, את שבריריותה של הבנתי את הקיום; ואז אני תוהה מדוע העל-טבעי, המחשבה על ישויות אחרות, על אלוהים או על אלים, חייב להיות אבסורדי באופן מובהק — ובכך אינני עוד בטוח. ״אם אני קיים ואני הפכתי את עצמי לאבסורדי בעיניי, אז מדוע שלא הם יהיו קיימים בעוד שאני רק מאמין שהם אבסורדיים?״ אולי נכון הוא שבראש נודד, מלא פלאים, הטבעי נעשה על-טבעי והעל-טבעי נעשה טרום-טבעי (או רציונלי בתוך מראות הגילוי וההסבר), כשם שהשיבה הביתה לאחר מסע של חיים שלמים מרגישה, לרגע, זרה אחרי כל החוויות הרבות.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←