כריסטופר היצ'נס

“משפטים יפים קופצים לי לראש. משפטים יפים שלא תמיד מדויקים לחלוטין. ואז אני צריך לבחור בין המשפט היפה לבין להיות מדויק לחלוטין. זו יכולה להיות בחירה קשה.”

“מה אתה מעריך ביותר אצל חבריך? את עצם קיומם המתמשך.”

“האדם שמתפלל הוא זה שחושב שאלוהים סידר את הדברים בצורה שגויה, אך גם חושב שהוא יכול להורות לאלוהים כיצד לתקן אותם.”

“במובן אחד, אני מניח, הייתי ב"הכחשה" במשך זמן מה, כשהייתי שורף במודע את הנר משני קצותיו ומגלה שלעתים קרובות הוא מפיץ אור יפהפה.”

“אמונה היא הכניעה של התודעה, היא הכניעה של התבונה, היא הכניעה של הדבר היחיד שעושה אותנו שונים מבעלי חיים אחרים. הצורך שלנו להאמין ולהיכנע לספקנות שלנו ולתבונתנו, הגעגוע שלנו להשליך זאת ולשים את כל אמוננו או את כל מבטחנו במישהו או במשהו, זה הדבר המצמרר בעיניי. ... מבין כל המעלות, כל המעלות כביכול, אמונה חייבת להיות המוערכת יתר על המידה ביותר”

“האם אני מפחד מן המוות? לא, אינני מפחד מלהיות מת, כי אין ממה לפחד, לא אדע זאת. אני מפחד מלמות; לגבי המוות עצמו אני חש תחושת בזבוז, ואני מפחד ממוות עלוב, שבו אהיה חסר ישע או סנילי בסוף, וזה אינו משהו שיש לפחד ממנו, זה משהו שיש להיבהל ממנו עד אימה.”

“נאמר יפה — בידי ז׳אן טרו ב״הדבר״, נדמה לי — שהשתתפות בהרצאות בשפה שאינה מוכרת תסייע לחדד את מודעותו של אדם למעבר האיטי להחריד של הזמן. פעם חוויתי את החוויה של להיות ״מועבר בעינויים במים״, וכעת אני יכול להעריך במעומעם עד כמה כל שנייה קובעת בחווייתו של קורבן העינויים, הנאלץ להמשיך ולשאת את מה שאי אפשר לשאתו.”

“יום טוב הוא יום שבו אני יכול לא רק לקרוא ספר, אלא גם לכתוב עליו ביקורת. אולי היום אצליח לעשות זאת. משום מה אני נעשה מעט חזק יותר כשהשמש מתחילה לשקוע. בין הערביים הוא זמן טוב בשבילי. אני פעיל בשעות הדמדומים.”

“בימים הראשונים של דצמבר שבו אבי עמד למות, אחי הצעיר הביא לי את הבשורה שאני יהודי. אז הייתי אנגלי שעקר לאמריקה, נשוי, עם בן אחד, וחרף העובדה שלא ניחמתי בשום דת, חבר שאינו מאמין בשתי כנסיות נוצריות. למשמע החדשות, שמחתי לגלות שאני שמח.”

“להיות אב לבנות המתבגרות הוא להבין משהו ממה שייטס מעורר בביטויו הבלתי־נשכח "יופי נורא". שום דבר אינו יכול להלהיב אדם באושר כזה או להפחידו כך: זהו שיעור מוצק במגבלות העצמי, להבין שליבך רץ לו בתוך גופו של מישהו אחר. הדבר גם ממלא אותי ברוגע מפליא למחשבה על המוות: אני יודע למי הייתי מת למען הגנתו, ואני גם מבין שאיש מלבד צמית קודר אינו יכול לרצות אב שאינו נעלם לעולם.”

“אתה יודע, אפשר לעשות טעות קטנה בלשון או בנימוסים בבריטניה, או שאפשר היה כשאני הייתי צעיר יותר, ובאמת לגרום לך להרגיש את זה, וזה כמו הצלפה קלה של שוט, אבל זה היה עוקץ, ובמיוחד בבית הספר, שם אין הרבה פרטיות, וכדומה. אפשר היה, כן, ללא ספק, לגרום לך להרגיש מרוסק.”

“גם שומעים לא מעט על כך שהכהונה המשותפת האיומה הזאת בארמון הממשל הייתה דבר טוב, משום שהיא הקנתה "ניסיון" לאישה הנתונה לבוז ושנרמתה לא מעט. ובכן, ה"ניסיון" העיקרי כלל את הבלגאן המקיף של הסדרי הבריאות של האומה, כך שהפכו גרועים בהרבה משהיו קודם לכן, ויצרו פתח לאפשרות הגרועה מכל העולמות של ה-HMO כביכול, ששילב, כפי שעשה, את המקסימום של עושק קפיטליסטי עם המקסימום של בירוקרטיה סוציאליסטית. התוצאה העלובה הזאת, שנמחלה בלי שום סיבה שאני יכול להבחין בה, הייתה באחריותה האישית של האישה שנדמה כעת שחושבת שהיא מקנה לה זכות לנשיאות.”

“ובכן, אנסח זאת כך: אפשר בהחלט לומר שאמונה באלוהים גורמת לאנשים להתנהג גרוע יותר. אפשר להוכיח זאת מעל לכל ספק.”

“בעמוד 607, ברמיזה לסופה של נישואיי הראשונים (ובהקפדה לזכור לציין שזה לא עניינו), הוא אומר ברוך רב שאני "אולי אעזוב אישה, אבל לא חבר." ניסיון נחמד. השמצה נאה. אבל הוא לא צריך להיות כל כך בטוח....”

“אני מנסה לשלול מעצמי כל אשליות או דמיונות שווא, ואני חושב שאולי זה מקנה לי את הזכות לנסות לשלול את אותו הדבר מאחרים, לפחות כל עוד הם מסרבים לשמור את הפנטזיות שלהם לעצמם.”

“למדענים יש ביטוי להשערות שהן חסרות תועלת לחלוטין, אפילו כדי ללמוד מטעויות. הם מכנים אותן "לא אפילו שגויות". רוב השיח הרוחני כביכול הוא מסוג זה.”

“אחת השאלות הגדולות של הפילוסופיה היא, האם המוסר טבוע בנו מלידה, או שאנו מקבלים אותו בהכתבה שמימית? עיון בעשרת הדיברות הוא דרך טובה מאוד להיכנס אל הסוגיה הזאת וליישב אותה.”

“הרגלים רעים הביאו אותי עד הלום: למה לשנות נוסחה מנוסה ומוכחת שכזו?”

“המונח "השמאל האמריקאי" קרוב עד כדי כך להיות חסר משמעות או אבסורדי, ככל שמונח יכול באמת להיות בפוליטיקה. הוא כבר לא באמת כוח בפוליטיקה. והוא יעשה טוב אם ישאל את עצמו מדוע זה כך.”

“עבור הרבה אנשים, האהבה הראשונה שלהם היא מה שהם תמיד יזכרו. אצלי זו תמיד הייתה השנאה הראשונה, ואני חושב ששנאה, אף שהיא מספקת לעיתים קרובות אנרגיה די זולה, היא דרך נהדרת להוציא אותך מהמיטה בבוקר ולהחזיק אותך בתנועה. אם לא נותנים לה לצאת משליטה, אפשר לתעל אותה לכתיבה. במדינה הזאת, שבה אנשים אוהבים להיות לא שיפוטיים כשהם יכולים, מה שמתורגם, ככלל, לוויתורני, יש המון המון מוניטין של בועות שמרחפים סביב, ושאדם לא היה עושה את עבודתו אילו לא היה מגרד לו לנקב אותם.”