קלינטון סקוט לואיס

“היעדרה דומה לשמיים, הפרושים מעל הכול.”

“אהבה אינה רגש חיבה, אלא משאלה יציבה לטובו הסופי של האדם האהוב, ככל שניתן להשיגו.”

“העתיד הוא, מכל הדברים, הדבר שהכי פחות דומה לנצח. הוא החלק הזמני ביותר של הזמן—כי העבר קפא ואינו זורם עוד, וההווה כולו מואר בקרניים נצחיות.”

“זכור, אנחנו הנוצרים חושבים שהאדם חי לעד. לכן, מה שבאמת חשוב הוא אותם סימנים קטנים או פיתולים בחלק המרכזי, הפנימי של הנשמה, שעתידים להפוך אותה, בסופו של דבר, ליצור שמימי או גיהינומי.”

“האלים, לא מתוך רחמים, הפכו אותי לחזק.”

“כל כתם של אור שמש ביער יראה לך משהו על השמש שלעולם לא תוכל לקבל מקריאת ספרים על אסטרונומיה. ההנאות הטהורות והספונטניות הללו הן ״כתמי אור-אלוהים״ ביערות של ניסיוננו.”

“אנחנו תמיד מתאהבים או מתקוטטים, מחפשים עבודה או חוששים לאבד אותה, חולים ומחלימים, עוקבים אחר ענייני הציבור. אם נרשה לעצמנו, נהיה תמיד ממתינים לכך שהסחת דעת זו או אחרת תסתיים לפני שנוכל באמת להתמסר לעבודה שלנו. האנשים היחידים שמשיגים הרבה הם אלה שרוצים ידע כל כך עד שהם מחפשים אותו בעוד התנאים עדיין אינם נוחים. תנאים נוחים לעולם אינם באים.”

“והוא גם זכה ליחס רע מאוד מצד בחורה. הוא חשב שהיא אישיות ממש מתורבתת ובוגרת, ואז היא חשפה במפתיע שהיא גוש של דעות קדומות בורגניות ואינסטינקטים מונוגמיים.”

“לא לחינם אתה נקרא רנסום, אמר הקול... כל ההבחנה בין דברים מקריים ובין דברים מתוכננים, כשם שההבחנה בין עובדה ובין מיתוס, הייתה ארצית בלבד. התבנית כה גדולה, שבתוך המסגרת הקטנה של הניסיון הארצי נגלים בה חלקים שביניהם איננו רואים כל קשר, וחלקים אחרים שביניהם אנו כן רואים קשר. לפיכך אנו, ובצדק, מבחינים לצרכינו בין המקרי ובין המהותי. אך צא אל מחוץ לאותה מסגרת, וההבחנה צונחת אל הריק, מנפנפת בכנפיים חסרות תועלת. הוא נאלץ לצאת מן המסגרת, ונשא אל תוך התבנית הגדולה יותר… שמי גם הוא רנסום, אמר הקול.”

“לאהוב בכלל פירושו להיות פגיע. אהוב דבר כלשהו ולבך יילחץ ואולי יישבר. אם אתה רוצה להבטיח שהוא יישאר שלם, עליך לא לתת אותו לאיש, אפילו לא לבעל חיים. עטוף אותו בזהירות סביב בתחביבים ובמותרות קטנות; הימנע מכל הסתבכויות. נעל אותו בבטחה בתוך התיבה או הארון של אנוכיותך. אבל בתוך התיבה הזאת, בטוח, חשוך, דומם, נטול אוויר, הוא ישתנה. הוא לא יישבר; הוא יהפוך לבלתי שביר, לבלתי חדיר, לבלתי ניתן לגאולה. לאהוב פירושו להיות פגיע.”

“אפשר להיות טוב לשם הטוב בלבד; אי אפשר להיות רע לשם הרע בלבד. אפשר לעשות מעשה של חסד כשאינך מרגיש נדיב וכשאין הוא מעניק לך כל הנאה, פשוט מפני שהחסד הוא הדבר הנכון; אבל איש מעולם לא עשה מעשה אכזרי פשוט מפני שהאכזריות היא דבר רע — רק מפני שהאכזריות נעימה לו או מועילה לו. במילים אחרות, הרוע אינו מצליח אפילו להיות רע באותו אופן שבו הטוב הוא טוב. הטוב הוא, כביכול, עצמו: הרוע הוא רק טוב מקולקל. וצריך שיהיה משהו טוב תחילה, לפני שאפשר לקלקל אותו.”

“הוא לא בטוח, אבל הוא טוב”

“בבית, מלבד היותנו פיטר או ג'יין, אנו גם נושאים אופי כללי; בעל או אישה, אח או אחות, ממונה, עמית או כפוף. לא בין ידידים. זהו עניין של מוחות משוחררים, או מופשטים, מן הסבך. ארוס ירצה גופים עירומים; ידידות אישיויות עירומות.”

“החוויה הספרותית מרפאת את הפצע, מבלי לערער את הזכות המיוחדת של הייחודיות האישית.”

“עכשיו אנחנו לא יכולים לגלות את הכישלון שלנו לשמור על מצוות אלוהים אלא רק כשאנחנו משקיעים את כל המאמץ (ולבסוף נופלים). אם לא ננסה באמת, תמיד יהיה לנו במוח הרעיון שאם נשתדל יותר בפעם הבאה נצליח להיות טובים לחלוטין. במובן אחד, הדרך חזרה לאלוהים היא דרך של מאמץ מוסרי, של ניסיונות מתמשכים. אבל במובן אחר, זה לא הניסיון עצמו שיביא אותנו הביתה. כל הניסיונות מובילים לרגע הקריטי שבו פונים לאלוהים ואומרים: "אתה צריך לעשות את זה, אני לא מצליח".”

“החברות ... נולדת ברגע שבו אדם אחד אומר לאחר: "מה! גם אתה? חשבתי שאיש מלבדי לא...”

“אני חושב שהוא קבע חוק אחד כזה כדי שתהיה ציות. בכל שאר העניינים, מה שאתה קורא לו לציית לו הוא רק לעשות גם את מה שנראה טוב בעיניך. האם האהבה מסתפקת בכך?”

“היצור היה שם, יצור בעל צורה משונה ללא ספק, אך כל תחושת הסלידה נעלמה כליל ממוחו, כך שלא אז ולא בשום זמן אחר יכול היה לזכור אותה, ואף לא להבין שוב אי פעם מדוע יש לריב עם בעל חיים על כך שיש לו יותר רגליים או עיניים מאשר לאדם עצמו.”

“אני בצד של אסלן גם אם אין שום אסלן שיוביל אותו. אני מתכוון לחיות כמה שיותר כמו נרניאני גם אם אין שום נרניה.”

“הדיבורים על השטן והמלאכים שלו משכנעים את האנשים שהחוויה הקצרת‑טווח של "להיות מאוהב" היא הבסיס המכובד לנישואין; שהנישואין יכולים – ואף צריכים – להפוך את ההתרגשות הזאת לקבועה; ושנישואין שלא עושים זאת כבר לא מחזיקים. הרעיון הזה נובע מהפרודיה שלהם על רעיון שמקורו באל... הדברים צריכים להיות רבים, ובו‑זמנית גם אחד. הטוב של העצמי הוא להיות טוב של האחר. זה מה שהוא קורא "אהבה", וזה ניתן לזיהוי בכל מה שהוא עושה ואפילו בכל מה שהוא. הוא מכניס למרקם... האורגניזם, שבו החלקים מתנגשים עם הייעוד הטבעי של תחרות ונאלצים לשתף פעולה... אצל האדם, אלוהים קשר רגש בין הצדדים לתשוקה מינית. הוא גם הפך את הצאצא לתלות בהורים ונתן להורים דחף לתמוך בו – כך נוצרה המשפחה, שהיא כמו האורגניזם, אך החברים בה יותר מובחנים, ובו‑זמנית מאוחדים באופן מודע ואחראי יותר... "האב השמימי" תיאר זוג נשוי כ"בשר אחד". הוא לא אמר "זוג מאושר" או "זוג שנישא כי הוא מאוהב".”