צ'וי בל ק'

“זה דבר מוזר מאוד לראות כל כך הרבה דימויים בעולם שסביבנו... איננו מבינים זאת, אבל כולנו יצורים רגישים להשפעה, המסוגלים לקלוט מן הדימויים שמפציצים אותנו על בסיס יומי. אנו נבראים ומעוצבים על ידי דימויים ורשמים. אחת המשימות הקשות ביותר בחיים היא לשמור על רושם יציב של משהו לנגד עיניך, ולהאמין בו עד שהוא נעשה אתה. כי יש פשוט כל כך הרבה פיתוי/הזדמנות להפוך למשהו אחר.”

“אני מאמינה בנשים חזקות. אני מאמינה באישה שמסוגלת לעמוד על שלה. אני מאמינה באישה שאינה צריכה להסתתר מאחורי גבו של בעלה. אני מאמינה שאם יש לך בעיות, כאישה את מתמודדת איתן, את לא משחקת את הקורבן, את לא מציגה את עצמך כמעוררת רחמים, את לא מצביעה באצבע מאשימה. את עומדת ומתמודדת. את ניצבת מול העולם בראש מורם ונושאת את היקום בלבך.”

“יש שני סוגים של נשים— הסוג שגורם לגבר להרגיש שהוא הטוב ביותר והסוג שגורם לגבר להרגיש שהוא נעשה גבר טוב יותר. ואז אני מניחה שהכול תלוי בגבר ובמה שהוא רוצה בחיים— אם הוא רוצה לעבור את החיים בתחושה שהוא הטוב ביותר או אם הוא רוצה לעבור את החיים כשהוא נעשה טוב יותר ויותר. במציאות, אנחנו כולנו במצב הגרוע ביותר שלנו כשחדלנו מתהליך ההפיכה לטובים יותר ויותר.”

“אנו יודעים את ערכם של הדברים שבעבורם אנו סובלים. בימינו המודרניים, הדברים והאנשים אינם מאבדים בפועל את ערכם; אלא שהידיעה על הערך היא זו שאובדת. משום שבימינו, כולם רוצים משהו שקל להשיג. ככל שקל יותר, כך טוב יותר. ולכן כל ערך אובד, ואובד מכל הדברים הקיימים שלא עמלנו למענם או שלא סבלנו למענם במידה כלשהי. כל הדברים היקרים ראויים לסבל למענם. ואכן, אותו הדבר עצמו יכול להכפיל את ערכו, כאשר אתה מוסיף לו את דמך באמצעות הסבל למענו.”

“וזה היה הרגע שבו שמעתי את הלחישה באוזן של לבי: "זה לא קשור לילדות שלך. זה קשור למי שאת!”

“אסור לנו לעולם לצחוק על המאבק של אדם אחר, גם כאשר זה משהו שאנו מוצאים כקל ושאנו לא נאבקנו בו. כי לכולנו יש את הקרבות האישיים שלנו, שעל כולנו לעבוד עליהם באותה מידה של מאמץ. המאבק של אדם אחר עשוי להיות קל עבורך; אבל עצור וחשוב על שלך. האם הקרב שלך קל? או שהיה קל? לא, הוא לא היה, הוא לא. ובכן, גם הקרב של האדם האחר אינו קל. ואני חושב שזה לבדו אומר שכולנו צריכים להעניק זה לזה סוג יפה של כבוד.”

“כדי שהשנינות שלך תוערך, האנשים סביבך צריכים להיות שנונים גם הם. כדי שקלילות הרוח שלך תוערך, אלו שסביבך חייבים לרטוט באותו תדר של חוסר משקל. כדי שהיופי שלך יוערך, לאנשים סביבך חייבות להיות עיניים שרואות יופי. כדי שהאותנטיות שלך תוערך, אלו שרואים אותה חייבים להיות אותנטיים בעצמם. כדי שהענווה שלך תוערך, האנשים שאתה מתנהל מולם חייבים להכיר ענווה בלבם. אתה מבין, בזבזת יותר מדי זמן בניסיון לזכות בהערכה מאנשים שלא מספיק טובים כדי להעריך אותך. זו האמת. אלו שהם טובים יותר מהם, יראו אותך ביופי שאתה.”

“יש את כל מערכות היחסים האלה שהן כמו תבניות של חותכני עוגיות; זהות וחוזרות על עצמן. ואז יש את כל מערכות היחסים האלה שאפילו אינן מערכות יחסים! רק חזיתות של ראווה והצגה. אבל מדי פעם, תראו את הציפור הזאת פורצת מתוך הכלוב הזה, וזה כל כך מוזר וזה כל כך עמום, וכמעט אף פעם לא ראיתם אותה לפני כן, כך שבהתחלה אתם אפילו לא יודעים אם לקרוא לה מכוערת או יפה! מערכות יחסים, סיפורי אהבה, שפשוט מנפצים את הקירות סביב המוח. הן הצליחו. הן פרצו דרכן. כמו ציפורים מכוערות-יפות המתפרצות מתוך כלובים חלודים! ואז פתאום אתם עוצרים וחושבים לעצמכם, אולי אהבה באמת קיימת.”

“יש אנשים שהם אופטימיסטים. יש אנשים שהם פסימיסטים. אני פשוט ריאליסטית שמאמינה שיש דברים שכדאי להילחם עליהם.”

“לא קל במיוחד לגדול ולהפוך לאישה. תמיד מלמדים אותנו, כמעט מפגיזים אותנו, באידיאלים של מה שעלינו להיות בכל גיל בחיינו: "זה מה שאת צריכה ללבוש בגיל עשרים", "כך את חייבת להתנהג בגיל עשרים וחמש", "זה מה שאת צריכה לעשות כשאת בת שבע עשרה." אבל בין כל הקולות הרבים שנובחים את כל הפקודות האלה וקובעים את כל האידיאלים האלה לבנות היום, חסר קול הביטחון. אין נחמה ואין ביטחון. אני רוצה להיות מסוגלת לומר, שיש ארבעה דברים הראויים להערצה אצל אישה, בכל גיל! בין אם את בת ארבע או ארבעים וארבע או תשע עשרה! תמיד נפלא להיות אלגנטית, תמיד אופנתי להיות בעלת חן, תמיד זוהר להיות אמיצה, ותמיד חשוב להתהדר בבושם מעורר תיאבון! כן, ללבוש ניחוח יפה הוא באופנה בכל גיל!”

“רוב האנשים הצליחו להרחיק את עצמם מן השינוי; הם מסדרים בקפדנות את חייהם לתבנית מוכרת, הם מוסרים את עצמם לנורמליות, הם גאים אם הם מסוגלים ללכת בעקבות עקבות מבורכות שנקבעו לפניהם, הם מתגאים בכך שהם תמיד צובעים בתוך הקווים, והם חשים בטוחים אם הם שייכים לקבוצה של אחרים שדומים להם. עכשיו, אם תבניות מוכרות משעממות אותך, אם נורמליות חולפת על פניך מבלי שתשים לב, אם אתה רוצה ליצור את עקבותיך שלך באדמה ולהשאיר את טביעות ידיך בשמים, אם אתה הוא זה שלא אכפת לו מן הקווים בספר הצביעה כפי שאכפת לאחרים, ואם במקרה אינך נאחז בלהקה כדי להזדהות עמה, אז עליך להיות מוכן למצוקה. אם אתה משהו יוצא דופן, תמיד תזעזע אחרים, ובעוד הם ממשיכים להתקיים בשגרתיותם, שאותה הם מכנים הצלחה, אתה תעוף סביב כמשוגע בשמיהם, וזה מפחיד אותם. אנשים מפחדים משינוי, מפחדים להיות שונים, מפחדים לעשות דברים ולחשוב מחשבות שאינן חלק ממשחק השחמט של חייהם. הם מכירים רק את הכלים ואת המהלכים במשחקיהם, וזה הכול. תמיד תמצא אותם במקום שבו אתה חושב שתמצא אותם, ובכל פעם שהם חושבים עליך, אתה תגרום להם להתקף לב.”

“פגשתי כל כך הרבה גברים שבורי לב. זו קטסטרופה. נשים מוכנעות בקלות לתהליך שמתרחש כשנער מתאהב והופך לגבר. לבבותיהם של גברים נשברים לעיתים קרובות כל כך. ובכל זאת, עליך להשאיר את לבך השבור במקום שבו—כאשר האישה שיודעת לראות מהו מתנה רואה אותו—אפשר יהיה להרים שוב את לבך השבור. אני חושבת שנדרשת אישה חזקה מאוד (כוח פנימי) כדי להיות מסוגלת להתמודד עם גבר שמתאהב בה, בלי להפוך למפלצת (התהליך הוא תהליך עוצמתי מאוד, הוא באמת יכול להרעיל אישה). אישה חושבת שהיא רוצה שגבר יתאהב בה בגלל כל היתרונות שבאים עם זה; אבל כשאהבה אמיתית אכן מתרחשת, כשגבר אמיתי מגלה את גבריותו; לעיתים קרובות זה דבר חזק מדי מכדי לשאת אותו בלי להתרעל. ומכאן, כל הגברים שבורי הלב. אבל אני כן מאמינה שיש בעולם של היום נשים חזקות. מעטות. אבל יש. אפשר לומר, שסימנה של אישה אמיתית הוא אישה שיכולה להתמודד עם גבר—עם גבר שמתאהב בה. אישה שיודעת לזהות זאת, ולשמור זאת עמה.”

“אמי נהגה לומר לי, בכל פעם שצפינו בסינדרלה, שלסינדרלה הייתה הגישה הטובה ביותר ושעלי לשאוף להיות בדיוק כמוה. מאוחר יותר, כשגדלתי, חשתי טינה כלפי אמי על שלימדה אותי כך, כי ראיתי בזה את הסיבה לכך שלעתים קרובות הרגשתי שאנשים, שהיו הרבה יותר דומים לאחיות החורגות המכוערות, טורפים אותי. אבל עכשיו, פתאום, הבנתי שמה שאמא שלי התכוונה אליו היה שלא משנה כמה מכוערים אנשים יכולים להיות כלפייך, לא משנה כמה בגסות הם מתייחסים אלייך, לא משנה עד כמה המעשים שלהם מפתים אותך להפוך לגרסה הגרועה ביותר של עצמך — עלייך לגבור עליהם בכך שלעולם לא תתני להם לגזול ממך את העדינות שלך. אנשים מנצחים רק כשהם מצליחים לקחת ממך את העדינות שלך, את המתיקות שלך. אבל אם את זוכרת שאת נסיכה, והם פשוט לא, בסופו של יום את מנצחת! ובכל זאת, אמא שלי הייתה צריכה לכוון אותי אל בל מ"היפה והחיה". סינדרלה בסדר, אבל אילו היא הייתה מלמדת אותי שבל היא הדרך הטובה ביותר להיות, כנראה שלעולם לא הייתי גדלה ומפתחת טינה על כך. בל תמיד שמרה על העדינות שלה, אבל היא עדיין יכלה להכות חבורת זאבים באותו זמן, וזה בדיוק סוג הנסיכה שרציתי להיות כמוה! שלא לדבר על כך שהיא אהבה ספרים!”

“איני יכולה לשנוא גברים הומוסקסואלים, איני יכולה לשנוא הומוסקסואליות. בנקודות הנמוכות ביותר בחיי, כשכל השאר נטש אותי, חבריי הגברים ההומוסקסואלים היו האחיות, הדודות, האימהות שלי, שהרימו אותי על כתפיהן והזכירו לי שיש אור בקצה המנהרה. אם הייתי שונאת גברים הומוסקסואלים, או מגנה אותם רק משום שהם הומוסקסואלים, הייתי צבועה. פשוט איני יכולה להפנות עורף לזרועות שחיבקו אותי בשעותיי האפלות ביותר.”

“אני מוצאת את תאוות הבצע של האנושות מוזרה. אנשים מחבבים אותך רק כל עוד הם סבורים שהם יכולים לקבל ממך את מה שהם רוצים. או כל עוד הם סבורים שאתה מי שהם רוצים שתהיה. אבל אני מחבבת אנשים על כל ההפתעות המשתנות שלהם, על המחשבות שבראשיהם, על החמימות שהופכת לקור והקור שהופך לחמימות... על עצם היותם אנושיים. הגולמיות של היות אנושי משמחת אותי.”

“יש לי חלום. "האם החלום שלך גדול מאוד?" "לא." "ובכן, האם הוא מפואר מאוד?" "גם לא." "אף לא זה?" "אף לא זה." "אז מה הוא?" "הוא מבריק מאוד.”

“הדבר העיקרי שאנשים ינסו לקחת ממך הוא הטוהר של האושר שלך. נדיר למצוא אצל מישהו אושר טהור. אושר כל כך תמים, כל כך ספונטני וכל כך גולמי... כך אנחנו נולדים, אבל לרוב זה לא כך שאנחנו מתים. העולם נכנס ומנסה לקחת את זה ממך. אנשים נכנסים ומנסים לקחת את זה ממך. למדתי לא לקפוץ אל תוך דיר החזירים יחד איתם. אתה חייב להגן על הטוהר של האושר שלך ועל התמימות של השמחה שלך. אנשים אכן ינסו לקחת את זה ממך. אל תלך לשם, אל תיתן להם. שמור על מה ששייך לך.”

“בכל מערכת יחסים, ככל שהקשר מעמיק יותר וככל שהזמן שחולף בין השניים יחד מתארך יותר — כך ייחפרו עוד ועוד רבדים, שמשמעותם עוד ועוד סלעי ענק שיתגלו, עוד ועוד ערים קבורות שייחשפו... אנשים יודעים שמערכת יחסים טובה ואמיתית היא כזו ש"נעשית טובה יותר ויותר", אבל אז הם לא מבינים מה זה אומר. "להיעשות טובה יותר ויותר" לא פירושו "להרגיש טוב יותר ויותר", זה לא אומר שיש שם רק דבש וטללים. "טובה יותר ויותר" פירושו "להשיג יותר ויותר יחד" פירושו "להיות חזקים יותר יחד" פירושו ניצחונות הרקולסיים וניצחונות ליליפוטיים ונפילה וקימה. אם, על כל פעם שאתם נופלים יחד, אתם קמים יחד פעמיים, זו מערכת יחסים טובה ואמיתית.”

“משי הוא חומר עדין, רך, מאיר ויפהפה. אבל אי אפשר לקרוע אותו לעולם! אם אדם לוקח את המשי הרך הזה ומנסה לקרוע אותו, ואינו מצליח לקרוע אותו, האם הוא בדעתו לומר "המשי הזה מזויף! חשבתי שהוא רך, חשבתי שהוא עדין, אבל תראו, אני אפילו לא מצליח לקרוע אותו"? בוודאי, אדם כזה אינו בדעתו! המשי אינו מזויף! המשי הזה הוא אמיתי במאה אחוז. זה האדם שהוא טיפש!”

“אין לי יומן, אני לא כותבת דברים לתוך יומן. אני מטביעה את עצמי בשמיים, וכאשר אור השמש זורח בבהירות, אני יכולה לעמוד תחת קרני השמש, וכל מה שהטבעתי מעצמי בשמיים, אני אתחיל לראות שוב, להרגיש שוב, לזכור. וכאשר הרוח מתחילה לנשוב, היא נושאת את הפרטים על פניי, ואני זוכרת את כל מה שהשארתי בשמיים ורואה דברים חדשים נולדים. אני בלתי כתובה.”