צ'וי בל ק'

“בתוך הזרע הזעיר הזה חיים השורשים, הענפים, הקליפה, הגזע, העלים, הענפים הדקים ופירות התפוח של עץ התפוח הזה. עדיין אינך יכול לראות, לחוש, לשמוע, לטעום או להריח אף אחד מאלה; ובכל זאת, הכול כבר בתוך הזרע הזה. ברגע שהזרע בידך — כל זה גם בידך, מן השורש ועד הקליפה ועד הפרי! כל שעליך לעשות הוא לדחוף את הזרע אל תוך האדמה. ומה גורם למישהו לשתול בכלל זרע תפוח כלשהו? זו האמונה שבתוך הזרע יש העץ. לכן, האמן. להחזיק זרע, פירושו להחזיק הכול.”

“כשהמשפחה מתכנסת סביב אדם אהוב הגוסס, הבנתי שזה כנראה עושה יותר טוב לחיים מאשר לגוסס. לפעמים המוות יכול לקרב את החיים זה לזה, והמוות יכול לגרום לחיים למצוא נחמה זה בזה. בדרך זו, המוות הוא חלק מהחיים, ואלה שמתים יכולים למעשה להעניק מתנות לחיים, מתנות שלא היו מסוגלים להעניק בעוד היו בחיים ובבריאות טובה.”

“אני לא מתאימה לשום סטריאוטיפ. ואני אוהבת את עצמי ככה.”

“לפעמים אתה רוצה להישאר עם מישהו, לא רק כי זה קסום וזה מבטיח וזה מרגיש כמו בית; אלא שלפעמים אתה מוצא מישהו ואתה רוצה להישאר איתו (או איתה) — כי אתם מאותו סוג של חיה.”

“המסע הוא המורה הטוב ביותר. הדרך היחידה אל מוח פתוח היא לעלות על מטוס אל העולם הפתוח.”

“לחיים אין קורבנות. אין קורבנות בחיים האלה. לאיש אין זכות להצביע באצבע על עברו ולהאשים אותו במה שהוא היום. אין לנו זכות להצביע באצבע על מישהו אחר ולהאשים את אותו אדם באופן שבו אנחנו מתייחסים לאחרים, היום. אל תסתתרו בפינה, מצביעים באצבע על העבר שלכם. אל תשבו מתחת לשולחן, מדברים על מישהו שפגע בכם. במקום זאת, קומו והתמודדו עם העבר שלכם! התמודדו עם הפחדים שלכם! התמודדו עם הכאב שלכם! ותבלעו את הכול! ייתכן שתצטרכו לעשות זאת בבעיטות ובצרחות ובהתקפי זעם ובבכי — אבל בכל מקרה — התמודדו עם זה! החיים האלה אינם מותירים מקום לפחדנים.”

“החסד שאנו מקבלים מאחרים בחיים, הוא גם החסד שנרצה לתת. הקשיחות שאנו מקבלים מאחרים בחיים, תהיה גם הקשיחות שניתן. אבל כוח אמיתי טמון בראיית הקשיחות שקיבלנו בחיים; ובחיים בדרך כזו שאחרים לעולם לא ירגישו מאיתנו את אותו הדבר.”

“אם תלך בעקבות המפות העתיקות הכתובות בכוכבים, אף אדם לעולם לא יבין אותך. אז אם היית יכול לקרוא את המפות האלה, האם היית הולך בעקבותיהן? והאם היית נשאר לא מובן לנצח? או שהיית סוגר את עיניך בחוזקה ומעמיד פנים שאתה כמו כולם?”

“שחרר את הטעויות ואת החטאים של אחרים. יהיה לך די זמן לעשות את הטעויות שלך, כל שארית חייך כדי לבצע את החטאים שלך.”

“הדרך היחידה שבה אנחנו יכולים לחיות היא אם אנחנו צומחים. הדרך היחידה שבה אנחנו יכולים לצמוח היא אם אנחנו משתנים. הדרך היחידה שבה אנחנו יכולים להשתנות היא אם אנחנו לומדים. הדרך היחידה שבה אנחנו יכולים ללמוד היא אם אנחנו נחשפים. והדרך היחידה שבה אנחנו יכולים להיחשף היא אם אנחנו משליכים את עצמנו אל המרחב הפתוח. עשה זאת. השלך את עצמך.”

“בואו כל אחד מאיתנו ירים את הלפידים הלוהטים שלנו ויעלה ככדורי האש הבוערים של אור שאנחנו, ובואו נשרוף את השמיים ונשאיר בהם צלקות עמוקות, ויהיו אלה החתימות שלנו על פני הנצח בעודנו יוצאים לדרך!”

“למדו את ילדיכם זאת מגיל צעיר מאוד: "כל אחד בעולם הזה שונה, אתם תפגשו אנשים שלא נראים כמוכם, לא חושבים כמוכם, ואפילו לא מרגישים כמוכם. העולם הזה מלא כל כך הרבה צבעים וצורות שונות, כל כך הרבה מחשבות ורגשות שונים. לעולם אל תצפו מאף אחד אחר להיות כמוכם ולעולם אל תצפו מעצמכם להיות כמו מישהו אחר. אבל כולם יכולים ליהנות כל כך מללמוד זה על זה ולחגוג זה את זה" וכאשר כולכם תוכלו לעשות זאת, העולם יתחיל להשתנות לטובה.”

“הטעות הגדולה ביותר שהורים עושים היא להאמין שהמשימה שהוטלה עליהם בחיים היא ללמד את ילדיהם ולהדריך אותם בכל מצב בחיי ילדיהם. האמת היא שתפקידם של ההורים הוא גם ללמוד מילדיהם וגם להדריך אותם. הורות היא מערכת יחסים דו-כיוונית: מרגע שילדך נולד, אתה לומד מאותו אדם, ולמעשה, הלקחים שלך מתחילים הרבה לפני שהלקחים של ילדך מתחילים. בהמשך, כשכבר למדת לא מעט, אז הם מתחילים ללמוד ממך. לאורך חיינו, זו מערכת יחסים של נתינה וקבלה, במובנים רבים. המשימה שהוטלה עלינו היא ללמוד מילדינו, ולהדריך וללמד אותם. המשימה שהוטלה עליהם היא ללמוד מאיתנו, וגם ללמד אותנו.”

“הפתגם הישן שלפיו אנשים רוצים רק את מה שאינם יכולים לקבל או את מה שאינם יכולים לאלף — הוא פרימיטיבי לגמרי. ישות ממוצא נעלה תדע באורח אינסטינקטיבי שהחיים על פני האדמה הם סדרה של הזדמנויות, רגעים ומושגים. זה באמת כל מה שיש לך. לכן, כשאתה מוצא אחד מן הדברים האלה והוא גורם לך לבעור, או גורם לך לחוש שלווה פנימית, או גורם לך להביט קדימה ואחורה וכאן בעת ובעונה אחת — אז אתה יודע שעליך להיאחז בו. ואתה נאחז בו בכל סיב של הווייתך. כי בהיאחזות הזו בהזדמנויות וברגעים ובמושגים האלה החיים אכן נחיים. כל סוג אחר של חיים הוא רק in vitro. לא אכפת לי מה פסיכולוגים אומרים היום על האופן שבו פועל המוח האנושי. כי יום אחד הם יגיעו לפסגה הזאת והם יראו את מה שאני רואה והם יביטו בדרכים הישנות כפרימיטיביות. כרחוקות וכחלופות. איננו רוצים את מה שאיננו יכולים לקבל. אנו רוצים לבעור בכל להבה שאליה נכנסנו.”

“אל תיתן לעולם למוחך לשדוד את נשמתך ממה ששייך לה.”

“מדהים כמה אנשים חסרי כל תחושת כבוד. איך זה קורה? זה קורה כששמים את הדגש על איך אדם נראה לעולם שסביבו, במקום לטפח בתוכו אדם שהוא יודע שהוא מכובד ושעליו הוא יכול להיות גאה. כשכל המיקוד הוא במה שאנשים חושבים עליך על סמך פרופיל הפייסבוק שלך או על סמך המראה החיצוני שאתה עוטה מדי יום; אין לך שום מקום להביט בעצמך ולומר, "אני רוצה להביט במראה כל יום ולראות מישהו שאני יכול להיות גאה בו." ועל זה מבוסס חיים של כבוד. הם מבוססים על הידיעה שאתה מכיר את מעשיך שלך, את עצמך שלך, ושאתה יכול לראות את הדברים שאתה עושה ולדעת את הדברים שאתה חושב. אתה נותן דין וחשבון לעצמך, ולכן הסטנדרטים שלך צריכים להתאים למה שאתה מצפה מעצמך. זה כלל לא משנה אם מישהו מסתכל. כאשר תחושת כבוד כזו קיימת בקבוצה גדולה של אנשים, זה הרגע שבו אנו רואים שיעור פשיעה אפסי או נמוך מאוד, כבוד לחיי אדם אחרים ולאישיותם, כבוד לסביבה, ובאמת כבוד לעצמך. כי כבוד לאנשים אחרים יכול להיוולד תחילה רק מתוך כבוד אמיתי לעצמך.”

“לפעמים הדברים שמורגשים הכי הרבה מתבטאים בין שתי נשמות מעבר למרחק ומעבר לזמן... במקום שבו אין למילים אחיזה. ואחרים עשויים לדבר בחופשיות, לחיות זה עם זה בחופשיות, לבטא את עצמם בחופשיות—בדיוק כמו כולם, אבל אז יש אותך... אין לך מילים להוכחת ביטחון, אין לך אותות של אהבה מוצהרת, אבל יש לך משהו. משהו ששווה לשמור.”

“אנחנו לא יכולים לפחד משינוי. ייתכן שתרגישו בטוחים מאוד בבריכה שבה אתם נמצאים, אבל אם לעולם לא תעזבו אותה, לעולם לא תדעו שיש דבר כזה אוקיינוס, ים. האחיזה במשהו שטוב לכם עכשיו, עשויה להיות בדיוק הסיבה לכך שאין לכם משהו טוב יותר.”

“כישלונם של ניסיונות הממשלות והמנהיגים לאחד את האנושות טמון בכך — במסר השגוי שלפיו עלינו לראות את כולם כאותו הדבר. זהו שורש הכישלון של ההרמוניה. כי האמת היא, שאיננו צריכים לראות את כולם כאותו הדבר! אנחנו לא אותו הדבר! אנחנו עשויים מצבעים שונים ויש לנו תרבויות שונות. אנחנו כולנו שונים! אבל המפתח לדלת הזאת הוא להביט בשונות הללו, לכבד את השונות הללו, ללמוד מן השונות הללו ועל אודות השונות הללו, ולצמוח בתוך השונות הללו ויחד איתן. אנחנו כולנו שונים. אנחנו לא אותו הדבר. אבל זה יפה. וזה בסדר. במסע אל האחדות והשלום, איננו יכולים לעוור את עצמנו ולצפות שנהיה כולנו אותו הדבר. כי בכך, לכולנו יש אמונה סמויה שלפיה בסופו של דבר כולם צריכים להיות כמונו. איננו במסע להפוך לאותו הדבר או להיות אותו הדבר. אלא אנחנו במסע לראות שבכל השונות שלנו, זה מה שהופך אותנו ליפים כגזע אנושי, ואם אי פעם נצמח, עלינו ללמוד ותמיד להמשיך ללמוד עוד ועוד.”

“תמצא/י שיהיה הכרחי לשחרר דברים; פשוט מהסיבה שהם כבדים. לכן שחרר/י אותם, הנח/י להם. אני איני קושר משקולות לקרסוליי.”