אין רנד

“הרצון לא להיות דבר הוא הרצון לא להיות.”

“היא חייכה. היא ידעה שהיא גוססת. אבל זה כבר לא היה חשוב. היא ידעה משהו שאף מילה אנושית לא יכלה אי־פעם לספר, והיא ידעה זאת עכשיו. היא חיכתה לכך והיא חשה בכך, כאילו זה היה, כאילו היא חיה את זה. החיים היו, ולו רק משום שהיא ידעה שהם יכולים להיות, והיא חשה זאת עכשיו כהמנון ללא צליל, עמוק מתחת לכולה הקטנה שטפטפה טיפות אדומות אל השלג, עמוק יותר מזה שממנו באו הטיפות האדומות. רגע או נצח — האם זה היה חשוב? החיים, שלא הובסו, התקיימו ויכלו להתקיים. היא חייכה, חיוכה האחרון, אל כל כך הרבה שהיה אפשרי.”

“סלקו הצידה את המיסטיקנים האכולי-השנאה הללו, המתחזים לידידי האנושות ומטיפים לכך שהמידה הטובה העליונה שהאדם יכול לנהוג בה היא לראות את חייו שלו כחסרי ערך. האם הם אומרים לכם שמטרת המוסר היא לרסן את יצר השימור העצמי של האדם? לשם השימור העצמי זקוק האדם לקוד מוסרי. האדם היחיד הרוצה להיות מוסרי הוא האדם הרוצה לחיות.”

“היא ניסתה להיחלץ ממנו. המאמץ נשבר מול זרועותיו שלא חשו בו. אגרופיה היכו בכתפיו, בפניו. הוא הזיז יד אחת, תפס את שתי פרקי ידיה, הצמיד אותן מאחורי גבה, מתחת לזרועו, ועקר את שכמותיה. היא הטתה את ראשה לאחור. היא חשה את שפתיו על שדה. היא קרעה את עצמה חופשייה…היא נלחמה כחיה. אבל לא השמיעה קול. היא לא קראה לעזרה. היא שמעה את הדי מכתיה בנשיפת נשימתו, וידעה שזו נשיפת עונג…היא חשה את השנאה ואת ידיו; ידיו נעות על גופה, הידיים שמבקעות גרניט. היא נלחמה בעווית האחרונה. ואז הכאב הפתאומי פילח, דרך גופה, עד גרונה, והיא צרחה. ואז שכבה דוממת. זה היה מעשה שיכול היה להתבצע ברוך, כחותם של אהבה, או בבוז, כסמל של השפלה וכיבוש. זה יכול היה להיות מעשה של מאהב או מעשה של חייל המפר אישה אויבת. הוא עשה זאת כמעשה של זלזול. לא כאהבה, אלא כטומאה. וזה הוא שהשאיר אותה דוממת וכנועה…מעשהו של אדון הלוקח בעלות מבישה, מבזה, עליה היה סוג ההתעלות שלה היא השתוקקה לו…”

“אדם רציונלי אף פעם לא מעוות או משחית את הסטנדרטים שלו כדי להתאים לאי‑רציונליות, חוסר יושרה או טיפשות של אחרים.”

“כאשר אדם פועל מתוך רחמים בניגוד לצדק, הוא מעניש את הטובים למען הרעים; כאשר אדם מציל את האשמים מסבל, הוא מכריח את החפים מפשע לסבול.”

“יושרה היא ההכרה בעובדה שאינך יכול לזייף את תודעתך, כשם שכנות היא ההכרה בעובדה שאינך יכול לזייף את הקיום.”

“הקוד המוסרי שלך מתחיל בגינוי האדם כרע, ואז דורש ממנו לנהוג בטוב שהוא עצמו מגדיר כבלתי אפשרי עבורו לנהוג בו… הוא דורש שיתחיל, לא בסטנדרט של ערך, אלא בסטנדרט של רוע, שהוא עצמו, ומתוך כך יגדיר את הטוב: הטוב הוא מה שהוא איננו. חטא ללא רצון הוא סטירה למוסר וסתירה מופרכת במונחים: מה שמחוץ לאפשרות הבחירה, מחוץ לתחום המוסר. אם האדם רע מלידה, אין לו רצון, אין לו כוח לשנות זאת; אם אין לו רצון, הוא אינו יכול להיות טוב או רע; רובוט הוא חסר-מוסר. לייחס לאדם חטא, עובדה שאינה פתוחה לבחירתו, הוא לעג למוסר… להעניש אותו על פשע שביצע לפני שנולד הוא לעג לצדק. לייחס לו אשמה בעניין שבו אין כל חפות הוא לעג לתבונה. המיתוס קובע שהוא אכל מפרי עץ הדעת — הוא רכש תודעה והיה לישות רציונלית. זה היה ידע טוב ורע — הוא היה לישות מוסרית… הרעות שבעטיין הם מגנים אותו הן התבונה, המוסר, היצירתיות, השמחה — כל הערכים הקרדינליים של קיומו…. מהות טבעו כאדם. מה שלא היה — אותו רובוט בגן עדן, שהיה קיים בלי תודעה, בלי ערכים, בלי עבודה, בלי אהבה — הוא לא היה אדם.”

“היא הכירה את הדוקטרינה הכללית על מין, שהוחזקה בידי אנשים בצורה זו או אחרת, הדוקטרינה שלפיה מין היה חולשה מכוערת של טבעו הנמוך של האדם, שיש להשלים עמה בצער. היא חוותה רגש של צניעות שגרם לה להירתע, לא מן התשוקות של גופה, אלא מכל מגע עם המוחות שהחזיקו בדוקטרינה זו.”

“מקור העבודה? מוחו של האדם... מוחו החושב של האדם.”

“עיקרון יסוד של ספרות טובה הוא: הנושא והעלילה של רומן חייבים להיות משולבים — משולבים עד תום, כשם שהנפש והגוף או המחשבה והמעשה משולבים בתפיסה רציונלית של האדם.”

“אני חושב, לכן אחשוב.”

“הלוגיקה נשענת על האקסיומה שהקיום קיים. הלוגיקה היא אמנות הזיהוי שאינו סותר את עצמו.”

“אין הבדל בין העקרונות, המדיניות והתוצאות המעשיות של הסוציאליזם — לבין אלה של כל עריצות היסטורית או פרה־היסטורית. הסוציאליזם הוא בסך הכול מונרכיה אבסולוטית דמוקרטית — כלומר, שיטה של אבסולוטיזם בלי ראש קבוע, הפתוחה לתפיסת השלטון מכל עבר, בידי כל מטפס חסר רחמים, אופורטוניסט, הרפתקן, דמגוג או בריון.”

“אנשים, חשב, היו רעבים למראה של שמחה כפי שהוא עצמו היה תמיד רעב — לרגע של הקלה מן המשא האפור הזה של סבל, שנראה כה בלתי מוסבר וכה מיותר. הוא מעולם לא היה מסוגל להבין מדוע בני אדם צריכים להיות אומללים.”

“זו האכזריות שלך, זה מה שקטנוני ואנוכי בך. אילו אהבת את אחיך, היית נותן לו משרה שלא הגיע לו, דווקא משום שלא הגיע לו — זו הייתה אהבה אמיתית, טוב לב ואחווה. אחרת, לשם מה יש אהבה? אם אדם ראוי למשרה, אין שום מעלה בלתת לו אותה. מעלה היא הנתינה של מה שלא מגיע.”

“מקור זכויות האדם אינו חוק אלוהי או חוק קונגרס, אלא חוק הזהות. א הוא א, והאדם הוא אדם. זכויות הן תנאי קיום שהטבע דורש מהאדם כדי לשרוד כראוי. אם האדם רוצה לחיות על פני האדמה, הוא זכאי להשתמש במוחו, לפעול לפי שיקול דעתו החופשי, לעבוד למען ערכיו ולשמור לעצמו את תוצר העבודה. אם החיים על פני האדמה הם המטרה שלו, הוא זכאי לחיות כיצור רציונלי: הטבע אוסר עליו להיות אי‑רציונלי.”

“המחול הוא השותף השקט של המוזיקה ומשתתף בחלוקת עבודה: המוזיקה מציגה גרסה מסוגננת של תודעתו של האדם בפעולה—המחול מציג גרסה מסוגננת של גופו של האדם בפעולה.”

“הפסל היה של צעיר בעל גוף גבוה ורזה ופנים זוויתיות. הוא החזיק את ראשו כאילו עמד מול אתגר ומצא שמחה ביכולתו לעמוד בו.”

“כאשר החוק אינו מגן עוד עליך מפני המושחתים, אלא מגן על המושחתים מפניך – אתה יודע שגורלה של אומתך נחרץ.”