“מאחר שהידע, החשיבה והפעולה הרציונלית הם תכונותיו של היחיד, ומאחר שהבחירה להפעיל את כושרו הרציונלי או לא להפעילו תלויה ביחיד, הישרדותו של האדם מחייבת שמי שחושבים יהיו חופשיים מהתערבותם של מי שאינם חושבים. מאחר שבני האדם אינם כל-יודעים ואינם חסינים מטעויות, עליהם להיות חופשיים להסכים או לחלוק, לשתף פעולה או ללכת בדרכם העצמאית שלהם, כל אחד לפי שיפוטו הרציונלי שלו. החירות היא הדרישה היסודית של תודעתו של האדם. תודעה רציונלית אינה פועלת בכפייה; היא אינה מכפיפה את תפיסתה את המציאות לפקודותיו, להנחיותיו או לשליטתו של איש; היא אינה מקריבה את ידיעתה, את תפיסתה את האמת, לדעותיו, לאיומיו, לרצונותיו, לתוכניותיו או ל“רווחתו” של איש. תודעה כזאת עשויה להיות מופרעת בידי אחרים, היא עשויה להיות מושתקת, מוחרמת, נכלאת או מושמדת; אי אפשר לכפות עליה; אקדח אינו טיעון. (דוגמה וסמל לגישה זו הוא גלילאו.) מן העבודה ומן היושרה הבלתי-ניתנת להפרה של תודעות כאלה—מן המחדשים הבלתי מתפשרים—נבעו כל הידע וההישגים של האנושות. (ראו The Fountainhead.) לתודעות כאלה חבה האנושות את הישרדותה. (ראו Atlas Shrugged.)”