“מוחו של האדם הוא כלי ההישרדות הבסיסי שלו. החיים ניתנים לו, ההישרדות אינה ניתנת לו. גופו ניתן לו, קיומו אינו ניתן לו. מוחו ניתן לו, תוכנו אינו ניתן לו. כדי להישאר בחיים, עליו לפעול, ולפני שיוכל לפעול עליו לדעת את טיבה ואת מטרתה של פעולתו. הוא אינו יכול להשיג את מזונו בלי ידע על המזון ועל הדרך להשיגו. הוא אינו יכול לחפור תעלה – או לבנות ציקלוטרון – בלי ידע על מטרתו ועל האמצעים להשיגה. כדי להישאר בחיים, עליו לחשוב. “אבל לחשוב הוא מעשה של בחירה. המפתח למה שאתה מכנה בפזיזות כה רבה ‘טבע האדם’, הסוד הגלוי שאתה חי עמו, אך ירא מלנקוב בשמו, הוא העובדה שהאדם הוא ישות של תודעה רצונית. התבונה אינה פועלת אוטומטית; החשיבה אינה תהליך מכני; קשרי הלוגיקה אינם נוצרים על ידי אינסטינקט. תפקודם של הקיבה, הריאות או הלב שלך הוא אוטומטי; תפקודו של מוחך אינו כזה. בכל שעה ובכל עניין בחייך, אתה חופשי לחשוב או להתחמק מן המאמץ הזה. אבל אינך חופשי להימלט מטבעך, מן העובדה שהתבונה היא אמצעי ההישרדות שלך – כך שעבורך, שהוא בן אדם, השאלה ‘להיות או לא להיות’ היא השאלה ‘לחשוב או לא לחשוב.’ . . . “לאדם אין קוד הישרדות אוטומטי. ייחודו המבדיל אותו מכל שאר מיני החיים הוא הצורך לפעול לנוכח חלופות באמצעות בחירה רצונית. . . האדם חייב להשיג את ידיעותיו ולבחור את פעולותיו באמצעות תהליך של חשיבה, שהטבע לא יכפה עליו לבצע. לאדם יש הכוח לפעול כמחריבו שלו – וכך הוא פעל במשך רוב תולדותיו (עמודים 1012-1013).”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←