סטודנטים

“המורה צריך להיות כמו המנצח בתזמורת, לא המאלף בקרקס.”

“הפתרון הבולט והמהיר לקשיים הטראגיים של אינטואיציית האדם בעולם טכנולוגי מתקדם הוא חינוך. וזה מציע עדיפויות לפוליטיקה החינוכית: לספק לתלמידים את הכלים הקוגניטיביים החשובים ביותר להבנת העולם המודרני, וכלים אלה שונים ביותר מכלים אלה שאליהם נולדים. למשל, הטעויות מסוכנות שראינו בפרק זה יתנו עדיפות גבוהה לכלכלה, ביולוגיה אבולוציונית, ולתורת הסיכויים והסטטיסטיקה בכל תוכנית לימודים של בית ספר תיכון או אוניברסיטה. אך רוב התוכניות הלימודיות לא שינו את עצמן מאז ימי הביניים, ואינן ניתנות לשינוי מכיוון שאף אחד לא רוצה להיות הפיליסטין שמגדיר את עצמו כמי שטוען שלא חשוב ללמוד שפה זרה, ספרות אנגלית, טריגונומטריה או הקלאסיקה. אך לא משנה כמה יקר ערך נושא מסוים, יש רק 24 שעות ביום, ומתן עדיפות ללימוד נושא אחד הוא גם החלטה שלא ללמד נושא אחר.”

“מרי הייפרון meanwhile רצחה את עצמה בחדרה, שוכבת על המיטה עם כיסוי הפוליאתילן של בגדיה "ג'קי" סביב ראשה. הכיסוי היה כעת מלא עשן בתוכו, והיא חלמה שהיא תנין אדמה גדול שוכב על גבו בחללי הספינה העתיקה והחמה של ספינת קיטור עתיקה. היא פגעה באוויר ללא תועלת, בדיוק כמו תנין אדמה שוכב על גבו היה עושה. כמו שהיא אמרה לעיתים קרובות לתלמידיה, ספינות קיטור שהפליגו אל מעבר לשקטיפיק היו נושרות בגלאפגוס כדי ללכוד תנינים אדמה חסרי הגנה, שיכלו לחיות על גבם ללא מזון או מים במשך חודשים. הם היו איטיים, נאיביים, גדולים ורבים. החיילים היו מפליפים אותם ללא חשש להיסעף או להינשך. אחר כך הם היו משליכים אותם אל סירות ההגשה המתינות על החוף, משתמשים בכיפוי הגב שלהם הבלתי שימושי כמשאיות. הם היו מאחסנים אותם”

“כולנו רק תלמידים צנועים של העולם”

“המורה הטוב ביותר מלמד בכך שהוא מעורר השראה בתלמידים ללמוד, על ידי כך שהוא מראה להם את המטרה העליונה של הלמידה.”

“הזונה של התפתחות היא האזור בו המורה והתלמיד שוו בשיעור הלמידה”

“תלמיד בטוח בעצמו במידה קיצונית היה, בתיאוריה, הופך לתלמיד גרוע מאוד. למה שייקח את בית הספר ברצינות כשהוא חש שהוא יכול להערים על מוריו?”

“רוב הלימוד הוא אימון לטיפשות ולצייתנות, וזה ממוסד, אבל מדי פעם אתה מקבל ניצוץ, מישהו יאתגר את המחשבה שלך, יגרום לך לחשוב וכדומה, ולזה יש השפעה עצומה; אתה פשוט מגיע לכל מיני אנשים. כמובן, אם אתה עושה את זה, ייתכן מאוד שתיתקל בבעיות; צריך ללכת על הקו הצר. יש הרבה אנשים שלא רוצים שתלמידים יחשבו, הם מפחדים ממשבר הדמוקרטיה. אם אנשים מתחילים לחשוב, אתה מקבל את כל הבעיות שציינתי קודם. לא תהיה להם מספיק ענווה כדי להיכנע לשלטון אזרחי, או שהם יתחילו לנסות לקדם את דרישותיהם בזירה הפוליטית ויהיו להם רעיונות משלהם, במקום להאמין למה שאומרים להם. וזכויות יתר וכוח בדרך כלל לא רוצים את זה, ולכן הם מגיבים, ומורה בתיכון שמנסה לגרום לתלמידים לחשוב עלול למצוא דיכוי, פיטורים וכדומה.”

“כפי שקרה, שלושתנו התבררנו כסופרים אמיתיים—צירוף מקרים גדול כמעט מכדי להיקרא צירוף מקרים גרידא בחברה שבה ממש עשרות אלפי סטודנטים (אולי מאות אלפים) שואפים למקצוע הכתיבה ושבה רק מאות בודדות אכן פורצות דרך.”

“כעת התפיסה האנושית הרווחת לגבי מטרתן של מוסדות אקדמיים היא שהם נועדו להטביע חותמת של אישור על הסטודנטים, כדי שלאחר מכן הסטודנטים יוכלו להציג את החותמת שלהם כדי להתפרנס. ההורים משקיעים כסף כדי לקבל את החותמת, והילד משתמש בחותמת הזאת כדי להרוויח יותר כסף. היכן נמצא מרכיב החינוך בכל התהליך הזה!”

“קוד המס של ארצות הברית נכתב בידי תלמידי A. בכל 15 באפריל, אנחנו צריכים לשלם למישהו שקיבל A בחשבונאות כדי שלא נישלח לכלא.”

“טום מעולם לא מצא קושי להבחין בין פוינטר לסטר, לאחר שסופר לו פעם אחת על ההבדל, והיכולת ההכרתית שלו לא הייתה כלל מוגבלת. אני חושב שהיא הייתה לא פחות חזקה מזו של הכומר סטלינג; כי טום היה יכול לחזות בדיוק כמה סוסים רוכבים מאחוריו, היה יכול להטיל אבן בדיוק למרכזה של גלייה נתונה, היה יכול להעריך עד חלקים כמה אורך מקלותיו ייקח כדי לחצות את המגרש, והיה יכול לצייר ריבועים כמעט מושלמים על הלוח שלו ללא כל מדידה. אך סטלינג לא שם לב לדברים אלה: הוא רק צפה בכך שיכולותיו של טום נכשלו מול האבסטרקציות המרעידות שסמלו לו בדפי ספר השפה של איטון, וכי מצבו היה קרוב לאידיוטיה בעניין ההוכחה ששתי משולשים נתונות חייבות להיות שוות - אף על פי שיכול היה להבחין במהירות ובאמינות רבה יותר בכך שהן שוות.”

“אני מאמין גדול בשילוב קלאסיקות עם ספרות עכשווית, כדי שלתלמידים תהיה ההזדמנות לראות שהספרות אינה דבר קר, מת שהיה פעם, אלא דרך סיפור חיה ותוססת שנמצאת איתנו כבר זמן רב — ואני מקווה, תהיה איתנו עוד זמן רב בעתיד.”

“ההנחיה הרגילה שלי לתלמידים כשהם מתכוננים לכתוב את הבחינות שלהם היא "חשבו לפני שאתם עונים על השאלות". אני משוכנע שחלק מתשובות הבחירה המרובה יכולות להיות כה קרובות, עד שאולי לא תדעו איזו מהן היא זו שעונה על השאלה נכון! כזה הוא החיים. כדי לבחור את החלומות המתאימים לכם, עליכם לחשוב היטב!”

“ספר הוא אוצר חיים.”

“אני יודע שאתם מתכוננים להילחם. נשמעו צעקות בין התלמידים, אחדים מהם נצמדו זה לזה, מביטים סביב באימה אחר מקור הקול. מאמציכם לשווא. אינכם יכולים להילחם בי. איני רוצה להרוג אתכם. יש לי כבוד רב למורי הוגוורטס. איני רוצה לשפוך דם קסמים. עתה השתרר באולם שקט, מן הסוג שלוחץ על עור התוף, שנדמה גדול מכדי להיכלא בין קירות. תנו לי את הארי פוטר, אמר קולו של וולדמורט, ולא יאונה להם רע. תנו לי את הארי פוטר ואעזוב את בית הספר ללא פגע. תנו לי את הארי פוטר ותזכו לגמול. יש לכם עד חצות. השקט בלע אותם שוב. כל ראש הסתובב, וכל עין במקום נדמה שמצאה את הארי, מחזיקה אותו לעד בזוהרם של אלפי קרניים בלתי נראות. ואז קמה דמות משולחן סלית'רין והוא זיהה את פנסי פרקינסון כשהרימה זרוע רועדת וצעקה, אבל הוא שם! פוטר שם. מישהו, תפסו אותו! לפני שהארי הספיק לדבר, חל תזוזה עצומה. הגריפינדורים שלפניו קמו ועמדו מול, לא הארי, אלא סלית'רין. אחר כך קמו ההפלפאפים, וכמעט באותו רגע גם הרייבנקלו, כולם עם גבם אל הארי, כולם מביטים לעבר פנסי במקום זאת, והארי, נפעם ומוצף, ראה שרביטים נשלפים מכל עבר, נשלפים מתחת לגלימות ומתחת לשרוולים. תודה לך, מיס פרקינסון, אמרה פרופסור מקגונגל בקול חד. תצאי מן האולם ראשונה עם מר פילץ'. אם שאר ביתך יוכלו לעקוב.”

“אתה נראה כאילו אתה שומע אותי לא כדי לגלות מידע מועיל, אלא כדי לנסות לתפוס אותי בטעות לוגית. זה מראה שאתה מורגל להיות חכם יותר מהמורים שלך, ושאתה שומע אותם כדי לתפוס אותם בעת שגיאה ולהציג בפני התלמידים אחרים כמה אתה חכם. זהו דרך כל כך חסרת משמעות וחסרת תועלת לשמוע למורים, עד שברור שאתה תבזבז חודשים משלנו לפני שאתה תבין בסופו של דבר שהעסקה היחידה שמתחשבת היא העברת מידע מועיל מאדULTS שיש להם אותו לילדים שלא יש להם, ושתפיסת שגיאות היא שימוש פלילי בזמן.”

“אני מתכוון שהם (התלמידים) לא ישחקו בחיים, או ילמדו אותם רק כך, בעוד שהקהילה תומכת בהם במשחק היקר הזה, אלא יחיו אותם ברצינות מן ההתחלה ועד הסוף. כיצד יוכלו צעירים ללמוד לחיות טוב יותר מאשר על ידי ניסיון מיידי של ניסוי החיים? נדמה לי שזה היה מפעיל את שכלם כשם שהמתמטיקה מפעילה אותם.”

“המורה שלי הקשה ביותר היה ראש מחלקה שלא הצליח לעבור את שלב הערכה של התפתחויות חדשות בתחום. הוא בוז לסטודנטים ולחקרים צעירים, וראה את תפקיד הניהול של המחלקה כעול.”

“במקום להיות כמו קרקס, שבו המאמן משתמש במקל שלו כדי לגרום לבעלי חיים לבצע פעלולים כדי לשרת את האינטרס של הקהל, מערכת החינוך צריכה להיות כמו תזמורת, שבה המנצח מניף את מקלו כדי לתזמר את המוזיקה שכבר מצויה בלבם של הנגנים באופן היפה ביותר. המורה צריך להיות כמו המנצח בתזמורת, לא המאמן בקרקס.”