“אני יודע שאתם מתכוננים להילחם. נשמעו צעקות בין התלמידים, אחדים מהם נצמדו זה לזה, מביטים סביב באימה אחר מקור הקול. מאמציכם לשווא. אינכם יכולים להילחם בי. איני רוצה להרוג אתכם. יש לי כבוד רב למורי הוגוורטס. איני רוצה לשפוך דם קסמים. עתה השתרר באולם שקט, מן הסוג שלוחץ על עור התוף, שנדמה גדול מכדי להיכלא בין קירות. תנו לי את הארי פוטר, אמר קולו של וולדמורט, ולא יאונה להם רע. תנו לי את הארי פוטר ואעזוב את בית הספר ללא פגע. תנו לי את הארי פוטר ותזכו לגמול. יש לכם עד חצות. השקט בלע אותם שוב. כל ראש הסתובב, וכל עין במקום נדמה שמצאה את הארי, מחזיקה אותו לעד בזוהרם של אלפי קרניים בלתי נראות. ואז קמה דמות משולחן סלית'רין והוא זיהה את פנסי פרקינסון כשהרימה זרוע רועדת וצעקה, אבל הוא שם! פוטר שם. מישהו, תפסו אותו! לפני שהארי הספיק לדבר, חל תזוזה עצומה. הגריפינדורים שלפניו קמו ועמדו מול, לא הארי, אלא סלית'רין. אחר כך קמו ההפלפאפים, וכמעט באותו רגע גם הרייבנקלו, כולם עם גבם אל הארי, כולם מביטים לעבר פנסי במקום זאת, והארי, נפעם ומוצף, ראה שרביטים נשלפים מכל עבר, נשלפים מתחת לגלימות ומתחת לשרוולים. תודה לך, מיס פרקינסון, אמרה פרופסור מקגונגל בקול חד. תצאי מן האולם ראשונה עם מר פילץ'. אם שאר ביתך יוכלו לעקוב.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←