“אישה יש לה יונו, כמו שאיש יש לו גניוס; אלה שמות לכוח הקדוש, לנפש האלוהית שיש לכל אחד מאיתנו בתוכו. יונו שלי לא "יכולה להיכנס" אלי, היא כבר העצמי העמוק ביותר שלי. השיר הזה מדבר על יונו כאילו הייתה אישה, אישה עם אהבה ושנאה: אישה קנאית. העולם קדוש, כמובן, מלא באלים, בנומינה, בכוחות גדולים ופרסוניות. אנחנו נותנים להם חלק מהשמות – מרס של השדות והמלחמה, וסטה האש, צרס של הגרגרים, אמא טלוס של הארץ, הפנאטים של הארון. הנהרות, העיינות. ובענן הסערה ובאור יש הכוח הגדול שנקרא אל האב. אך הם לא בני אדם. הם לא אוהבים ושונאים, הם לא תומכים או מתנגדים. הם מקבלים את ההקרבה הנדרשת להם, שמגדילה את כוחם, דרך אותה חיים אנחנו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←