“ספרות עובדת ממנת אל מנת ומשפיעה יותר. היא בו זמנית אוניברסלית יותר ובו זמנית יותר חדה ופרטית. אם היא מדברת על לחם או יין או אבן או עץ, היא פונה לכל אלה, לרעיונותיהם; אך כל השומע ייתן להם גוף אישי ייחודי בדמיון שלו. אם הסיפור אומר "הוא אכל לחם", היוצר התיאטרוני או הצייר יוכל להציג רק "חלק לחם" לפי טעמו או דמיונו, אך השומע של הסיפור יזכור את הלחם בכללותו ויצייר אותו בצורת שיש לו בדמיון שלו. אם הסיפור אומר "הוא עלה על גבעה וראה נהר בעמק מתחתיו", האייר יוכל לתפוס, או כמעט לתפוס, את ראייתו האישית של סצנה כזו; אך כל השומעים של המילים ייצרו תמונה משלהם, ותמונה זו תיבנה מכל הגבעות והנהרות והעמקים שהם ראו בעבר, אך בעיקר מהגבעה, מהנהר והעמק שהם היו עבורם הגוף הראשון של המילה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←