חידות

“הרבה חידות כבדות על האדם בארץ. צריך לפתור אותן ככל האפשר, ולהישאר עם עור יבש במים.”

“גיל: זה [שיגעונו של המלט] באמת מסתכם בתסמינים. תשובות רוויות משמעות, רמזים מיסטיים, טעויות בזיהוי, טענה שאביו הוא אמו, דברים כאלה; רמזים להתאבדות, ויתור על פעילות גופנית, אובדן עליצות, רמזים לקלסטרופוביה, שלא לומר אשליות של כליאה; אזכורים לגמלים, זיקיות, סריסים, לווייתנים, סמוריים, נצים, מסורים — חידות, התחמקויות ופלפולים; אמנזיה, פרנויה, קוצר ראייה; חלימה בהקיץ, הזיות; דקירת זקניו, התעללות בהוריו, העלבת אהובתו, והופעה בציבור בלי כובע — ברכיים דופקות, גרביים שמוטות, ונאנח כמו תלמיד מאוהב, שבגילו זה כבר קצת מוגזם. רוז: וגם מדבר לעצמו. גיל: וגם מדבר לעצמו.”

“מה שיש לנו כאן הוא גאון מטורף, רוח רפאים במחשב, מונורייל שאוהב חידות ונוסע מהר יותר ממהירות הקול. ברוכים הבאים לגרסת הפנטזיה של קן הקוקייה.”

“כאב עוזר לגוף לגדול. חידות עוזרות למוח לגדול. אובדן עוזר ללב לגדול. פיתויים עוזרים לנשמה לגדול.”

“שסכום חייו של אדם לא היה המקום שאליו הגיע אלא הפרטים שהביאו אותו לשם. שעשינו טעויות. עצמתי את עיניי, חולה בחידות, ולהפתעתי כל שיכולתי לראות היו שן־האריות—כאילו צוירו על שדות דמיוני, מאה אלף שמשות. ונזכרתי בעוד דבר שעושה אותנו אנושיים: אמונה, הנשק היחיד בארסנל שלנו להילחם בספק.”

“יובל מנסה להרגיע את עצמו בפסימיזם פילוסופי כפי שעשו האינטלקטואלים של המאה התשע-עשרה. אך אלוהים מרגיע את יובל באינדקסיביות לא ניתנת לפרשנות, ובראשונה הוא מרגיע. יובל זורק לאלוהים חידה אחת, האלוהים זורק לו מאה חידות, ויובל בשלום. הוא מרגיע בחידתיות.”

“מדי פעם תהיתי פעם איך אדם תועה מדי פעם וחושב על שורת הפרדוקס מדבר על פשעו של עידן הו, שיקרתי, זה עוד לא קרה אבל מוטב שתאמין שזה הרגל כזה שאני פשוט אמרתי את זה במחשבה מן העבר”

“סמסה בהחלט לא ידע מה צופן לו העתיד. הוא היה באפלה לגבי הכול: העתיד, כמובן, אבל גם ההווה והעבר. מה היה נכון, ומה היה לא נכון? עצם הלימוד כיצד להתלבש היה חידה.”

“דסדמונה: בוא, כיצד היית מהלל אותי? יאגו: אני עוסק בזה; אך באמת דמיוני יוצא מראשי כשם שדבק-ציפורים יוצא מן האריג; הוא תולש את המוח והכול: אך המוזה שלי עמלה, וכך היא נמסרת. אם היא יפה וחכמה, היופי והשכל — האחד לשימוש, והאחר משתמש בו. דסדמונה: שבח נאה! ומה אם היא שחורה ושנונה? יאגו: אם היא שחורה, ובנוסף יש בה שנינות, תמצא לבן שיתאים לשחרותה. דסדמונה: גרוע יותר ויותר. אמיליה: ומה אם יפה וטיפשה? יאגו: מעולם לא הייתה טיפשה מי שהייתה יפה; שכן אפילו טיפשותה סייעה לה להשיג יורש. דסדמונה: אלה פרדוקסים ישנים וטפשיים כדי להצחיק שוטים בבית המרזח. איזה שבח עלוב יש לך לזו שהיא מכוערת וטיפשה? יאגו: אין שם מכוערת וטיפשה כל כך, שלא תעשה מעשי נבלה שמבצעות היפות והחכמות.”

“כלנו, משפחת קרמאזוב, כאלו חרקים. גם אתה, אף על פי שאתה מלא מלאכיות, החרק הזה חי בתוכך, ויעורר סערה בדמך. סערות, כי תאוות הבשר היא סערה - גרועה מהסערה! יופי הוא דבר מרהיב ומפחיד! הוא מרהיב כי לא נדע את עומקו ולא נדע לעולם, כי אלוהים מציב בפנינו רק חידות. כאן מתקבצים הגבולות, וכל הסתירות מתקיימות לצד אחד. אני לא אדם חינוכי או תרבותי, אליושה, אך חשבתי הרבה על זה. מרהיב מה סודיות שיש בעולם! הרבה חידות דוחקות את האדם על הארץ. עלינו לפתור אותן ככל יכולתנו ולנסות לשמור על עור יבש במים. יופי! איני מסוגל לחשוב על כך שגבר בעל רוח ולב גבוהים מתחיל באידיאל של מרים הקדושה ומסתיים באידיאל של סדום. מה עוד יותר מפחיד, זה שגבר שבאידיאל של סדום נשמתו אינו מתנ”