“דסדמונה: בוא, כיצד היית מהלל אותי? יאגו: אני עוסק בזה; אך באמת דמיוני יוצא מראשי כשם שדבק-ציפורים יוצא מן האריג; הוא תולש את המוח והכול: אך המוזה שלי עמלה, וכך היא נמסרת. אם היא יפה וחכמה, היופי והשכל — האחד לשימוש, והאחר משתמש בו. דסדמונה: שבח נאה! ומה אם היא שחורה ושנונה? יאגו: אם היא שחורה, ובנוסף יש בה שנינות, תמצא לבן שיתאים לשחרותה. דסדמונה: גרוע יותר ויותר. אמיליה: ומה אם יפה וטיפשה? יאגו: מעולם לא הייתה טיפשה מי שהייתה יפה; שכן אפילו טיפשותה סייעה לה להשיג יורש. דסדמונה: אלה פרדוקסים ישנים וטפשיים כדי להצחיק שוטים בבית המרזח. איזה שבח עלוב יש לך לזו שהיא מכוערת וטיפשה? יאגו: אין שם מכוערת וטיפשה כל כך, שלא תעשה מעשי נבלה שמבצעות היפות והחכמות.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←