הרים

“בעמקים העמוקים ביותר שלנו אנו מתחזקים כדי לטפס על ההרים הגבוהים ביותר שלנו”

“האמונה הבורחת בחוקיות ואמונת החומר של החוק נוגעים בסוף באותו ריק. ניטשה עולה על פסגות מרהיבות, אך בסופו של דבר מגיע לטיבט. הוא יושב לצד טולסטוי בארץ הריק והנירוונה. שניהם חסרי עזרה—אחד כי הוא לא יכול לתפוס דבר, והשני כי הוא לא יכול לשחרר דבר. הרצון של הטולסטיי קפוא על ידי אינסטינקט בודהיסטי שטוען שכל פעולה מיוחדת היא רעה. אך הרצון של הניטשהי קפוא באותה מידה על ידי תפיסתו שכל פעולה מיוחדת היא טובה, כי אם כל פעולה מיוחדת היא טובה, אף אחת מהן אינה מיוחדת. הם עומדים בצומת דרכים, ואחד שונא את כל הדרכים והשני אוהב את כל הדרכים. התוצאה היא—אך כמה דברים לא קשים לחישוב. הם עומדים בצומת הדרכים.”

“לעזור לנו לטפס על ההרים הוא דבר נפלא. ליישר את ההרים ולבטל כליל את הטיפוס הוא דבר מופלא. ולעיתים אני חושב שאלוהים מעדיף את האפשרות האחרונה משום שהיא מעניקה לנו אומץ להתמודד עם הראשונה.”

“הוא הכיר היטב אחת מן הנשים, וחלק איתה את היקום שלו. הם ראו את אותם הרים, ואת אותם עצים, אף על פי שכל אחד מהם ראה אותם אחרת. היא הכירה את חולשותיו, את רגעי השנאה שלו, את רגעי הייאוש שלו. ובכל זאת היא הייתה שם לצדו. הם חלקו את אותו היקום.”

“האם גם אתה למדת את הסוד הזה מהנהר, שאין דבר כזמן, שהנהר בכל מקום בו הוא בו-זמנית, במוצאו ובסופו, בנופליו, במתקיו, בזרימו, בים ובהרים, וכל מקום, ושההווה בלבד קיים לו, לא צל העבר ולא צל העתיד.”

“לא רציתי לנסוע בתא נוסעים, אלא דווקא ללכת לפני התורן ועל סיפון העולם, כי שם יכולתי לראות במיטב את אור הירח בין ההרים. איני רוצה לרדת למטה עכשיו.”

“עליך לפרוץ דרך כל מחסום כדי להגיע לפסגת ההר”

“בזמנים כאלה, שוכח גנסי כמה אוהב את בית הספר וכמה טוב הוא בו, אבל הוא לא יכול לשכוח את זה בבוקרים כאלו – ערפל סתיו עולה מהשדות ומגיח לפני ההרים, החזיר רץ קר ורחב, רונן יורד מהמקום האחורי ומכות על הגג עם שיניו הבהירות, עשבים טעונים ערפל מכסים את כפות רגליו השחורות של רונן, תיק תלוי על חולצתו, אדם הצר-עין מכה כפיים כשהם נפגשים ברחוב, הבנים סביבם צוחקים ומזמינים זה את זה, מכינים מקום לשלושתם כי זה היה דבר כבר זמן רב: גנסי-לינץ'-פריש.”

“לשארם, ייצגו את העמים החופשיים האחרים בעולם: האלפים, הנאדים והאנשים. לגולאס ייצג את האלפים, וגימלי בן גלואין ייצג את הנאדים. הם מוכנים ללכת לפחות עד מעברי הרי ההרים, ואולי אף מעבר להם. לאנשים תהיה אראגורן בן ארתרון, שכן עניין טבעת איסילדור קרוב לו מאוד”

“התחשקתי לנשום את ריאותי בשפע הנוף – אוויר, הרים, עצים, אנשים. חשבתי: "זו זו השמחה.”

“כמה פעמים אני עומד באימה מוחלטת ובחרדה גולמית מול הפסגות הבלתי אפשריות הנישאות לגבהים בלתי אפשריים לפניי, כשאלוהים פונה אליי ואומר בשלווה "אילו הרים?”

“לך בעקבות האושר שלך בדרך אל ההצלחה. הרים יזוזו ויפתחו לך גישה.”

“עליך להתגבר על כל מכשול, לפני שתוכל להגיע לפסגת ההר.”

“הענווה איננה שיעור חד‑פעמי שמגיע כשאיבדת את הכל. היא תזכורת יומית כמה רחוק הגענו, ועדיין כמה רחוק אנחנו יכולים להיות בעזרת ההכוונה שלו. ברוכה הנשמה שמבינה שהיא לא היא שמזזה הרים, אלא אלוהים עושה זאת עבורה.”

“אני טרלפמאדוריאני, רואה את כל הזמן כפי שאתה יכול לראות רצף של הרי הרוקי. כל הזמן הוא הזמן. הוא לא משתנה. הוא לא מאפשר אזהרות או הסברים. הוא פשוט קיים. קח אותו רגע אחר רגע, ותמצא שגם אנחנו, כמו שאמרתי לפני, חרקים באמבר.”

“הארץ יפה, בהירה, וטובה, אך זה לא הכל. הארץ גם מראית עין, וגם כהה, וגם רעה. הארנב צועק בזעקה של מוות בשדות הירוקים. ההרים סוגרים את ידיהם הגדולות המלאות באש נסתרת. יש שאריים בים, ויש רעות בעיני האדם.”

“חשבתי, והבנתי עד כמה פשוט היה היעד שלי — פשוט להיות אני! לא רציתי להיות אדם טוב ולשנות את העולם; רק רציתי להיות אני! כנגד כל הסיכויים, רציתי לוודא שאהפוך לעצמי ולא למשפחה שלי, לחברה שלי, לדת שלי... רציתי לוודא שאהפוך לעצמי! אבל אז, אחרי ההבנה הראשונה הזאת, הגעתי להבנה שנייה; והיא, שלהפוך לעצמך כנגד כל הסיכויים הוא כנראה ההישג הגבוה ביותר שאפשר אי פעם לחלום עליו או לקוות לו! אחרי הכול, ברגע שאנחנו נולדים, אנחנו נולדים לתוך עולם שלא מעניין אותו להפוך אותנו למי שאנחנו; אלא, מעניין אותו להפוך אותנו למי שהוא חושב שאנחנו אמורים להיות! זהו מעשה אמיץ ביותר להפוך לעצמך, לא משנה מה! ואתה יכול להזיז הרים ולשנות את העולם בלי לנסות בכלל! כל עוד אתה נלחם למען עצמך!”

“שִׁעְבּוּד" הוא תְּפִלָּה שֶׁהִיא תָּמִיד מְשָׁתֶּפֶת. לֹא מַחֲשׁוֹב כֵּיצַד תִּתְפַּלֵּל – בְּרֹאשׁ כָּרֵעָה בְּשִׁתְּקוּת, אוֹ בְּבִכִּי בְּאֵבֶל, אוֹ בְּרִיקּוּד. הַבָּיִת הַקָּדוֹשׁ טוֹב לִתְפִלָּה, אֲבָל גַּם הַגָּרָגָר, הָרָכִיב, הָהָרִים, הַמִּזְרָקוֹת וְהַרְקִיעַ לַרִיקּוּד. שָׁנִים רַבִּים קִדְ”

“ראיתי אדם מטפס על הר בלי רגליים או ידיים, ובקושי גדם לכל זרוע ולכל רגל. מיד הבנתי שאין לי שום תירוץ לא לטפס על ההרים שלי עצמי.”

“יש לנו יחסים טובים יותר עם מי שבאמת מחפש אותנו מאשר עם אלה שיושבים על הספה וצופים בנו מזיזים הרים בניסיון להוכיח את עצמנו.”