“בזמנים כאלה, שוכח גנסי כמה אוהב את בית הספר וכמה טוב הוא בו, אבל הוא לא יכול לשכוח את זה בבוקרים כאלו – ערפל סתיו עולה מהשדות ומגיח לפני ההרים, החזיר רץ קר ורחב, רונן יורד מהמקום האחורי ומכות על הגג עם שיניו הבהירות, עשבים טעונים ערפל מכסים את כפות רגליו השחורות של רונן, תיק תלוי על חולצתו, אדם הצר-עין מכה כפיים כשהם נפגשים ברחוב, הבנים סביבם צוחקים ומזמינים זה את זה, מכינים מקום לשלושתם כי זה היה דבר כבר זמן רב: גנסי-לינץ'-פריש.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←