הקשבה

Listening isn’t just hearing—it’s the space between words where understanding begins, where silence holds as much weight as speech, and where the quietest voices finally find room to be heard. These quotes capture the art of truly being present, the humility of letting go of your own voice to meet another’s.

212 ציטוטים — עמוד 10 מתוך 11

“האם הכוכבים היו בשמים כשיצאתי מהבית אמש? כל מה שיכולתי לזכור היה הזוג בסקייליין שהאזין לדרן דרן. כוכבים? מי זוכר כוכבים? אם חושבים על זה, האם בכלל הרמתי לאחרונה את העיניים לשמיים? אילו הכוכבים היו נמחקים מן השמיים לפני שלושה חודשים, לא הייתי יודע. הדבר היחיד ששמתי לב אליו היה צמידי כסף על פרקי ידיהן של נשים ומקלות של ארטיק בעציצי גומי. מוכרח להיות משהו לא בסדר בחיים שלי. הייתי צריך להיוולד כרועה יוגוסלבי שהרים את מבטו אל העגלה הגדולה בכל לילה. בלי מכונית, בלי רדיו-מכונית, בלי צמידי כסף, בלי גרירת רגליים, בלי חליפות טוויד כחולות כהות. עולמי התקצר, השתטח והפך לכרטיס אשראי. במבט חזיתי הדברים נראו רק מוטים מעט, אבל מן הצד המראה היה כמעט חסר משמעות — ופל חד-ממדי. ייתכן שהכול עליי נדחס שם, אבל זה היה רק פלסטיק. בלתי ניתן לפענוח אלא בידי איזו מכונה. המעגל הראשון שלי ודאי התחיל להישחק. זיכרונותיי האמיתיים נסוגו אל תוך הטלה מישורית, מסך התודעה מאבד כל זהות.”

הרוקי מוראקמי

“צורות החלו להופיע בערפל כשהוא התעבה. קלרי ראתה את עצמה ואת סיימון כילדים, אוחזים ידיים, חוצים רחוב בברוקלין; היו לה סיכות בשיער וסיימון היה מקומט להפליא, משקפיו מחליקים מאפו. שם הם היו שוב, משליכים כדורי שלג בפארק פרוספקט; ובחווה של לוק, שזופים מקיץ, תלויים הפוך מענפי עצים. היא ראתה אותם בג'אווה ג'ונס, מאזינים לשירה הנוראה של אריק, ועל גבו של אופנוע מעופף כשהוא התרסק אל מגרש חניה, כשג'ייס שם, מביט בהם, עיניו מצומצמות מול השמש. ושם היה סיימון עם איזבל, ידיו מעוקלות סביב פניה, מנשק אותה, והיא יכלה לראות את איזבל כפי שסיימון ראה אותה: שברירית וחזקה, וכל כך, כל כך יפה. ושם הייתה ספינתו של ולנטיין, סיימון כורע על ג'ייס, דם על פיו ועל חולצתו, ודם על גרונו של ג'ייס, ושם היה התא באידריס, ופניו החרושות של הודג', וסיימון וקלרי שוב, קלרי חורטת את אות קין על מצחו. מורין, והדם שלה על הרצפה, והכובע הוורוד הקטן שלה, והגג במנהטן שבו לילית גידלה את סבסטיאן, וקלרי מעבירה לו טבעת זהב מעל שולחן, ומלאך עולה מתוך אגם לפניו והוא מנשק את איזבל...”

קאסנדרה קלייר