“האם הכוכבים היו בשמים כשיצאתי מהבית אמש? כל מה שיכולתי לזכור היה הזוג בסקייליין שהאזין לדרן דרן. כוכבים? מי זוכר כוכבים? אם חושבים על זה, האם בכלל הרמתי לאחרונה את העיניים לשמיים? אילו הכוכבים היו נמחקים מן השמיים לפני שלושה חודשים, לא הייתי יודע. הדבר היחיד ששמתי לב אליו היה צמידי כסף על פרקי ידיהן של נשים ומקלות של ארטיק בעציצי גומי. מוכרח להיות משהו לא בסדר בחיים שלי. הייתי צריך להיוולד כרועה יוגוסלבי שהרים את מבטו אל העגלה הגדולה בכל לילה. בלי מכונית, בלי רדיו-מכונית, בלי צמידי כסף, בלי גרירת רגליים, בלי חליפות טוויד כחולות כהות. עולמי התקצר, השתטח והפך לכרטיס אשראי. במבט חזיתי הדברים נראו רק מוטים מעט, אבל מן הצד המראה היה כמעט חסר משמעות — ופל חד-ממדי. ייתכן שהכול עליי נדחס שם, אבל זה היה רק פלסטיק. בלתי ניתן לפענוח אלא בידי איזו מכונה. המעגל הראשון שלי ודאי התחיל להישחק. זיכרונותיי האמיתיים נסוגו אל תוך הטלה מישורית, מסך התודעה מאבד כל זהות.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←