ביטוח

“יש מידה מסוימת של עמימות ברקע שלי, עם נישואי תערובת והתנצרויות, אבל לפי קריאות שונות של שלושה קודים שאני לא רוחש להם הרבה כבוד (החוק המוסרי, חוקי נירנברג, וחוק השבות הישראלי) אני אכן נחשב לבן השבט, וכל הכחשה של כך במשפחתי פסקה עמי. אבל לא אעביר את עצמי לישראל אם פירוש הדבר יהיה המשך ההפקעה של עם אחר, ואם פשיזם אנטי-יהודי ישוב לעולם הנוצרי — או, סביר יותר, יבוא אלינו דרך העולם המוסלמי — אני כבר רואה בכך חובה להתנגד לו בכל מקום שבו אני חי. הייתי מתעב את עצמי אילו נמלטתי ממנו לכל כיוון. ליאו שטראוס צדק. היהודים לא ייעשו "נושעים" או "גאולים". (תתעודדו: גם אף אחד אחר לא.) הם/אנחנו תמיד נהיה בגלות, בין אם הם באזור ירושלים רבתי ובין אם לאו, ובמובנים מסוימים כך ראוי שיהיה. הם, או אנחנו, כפי שחבר של ויקטור קלמפרר ניסח זאת פעם באוזניו בתקופה אפלה מאוד, נידונים וזכאים להיות "עם סייסמי". מדד ביקורתי לבריאותה הכללית של הציוויליזציה הוא מצבה של "השאלה היהודית". מעולם לא הומצא פוליסת ביטוח שיכולה או שתוכל לכסות את הסיכון הזה.”

“אנשים רבים מוכנים לקבל את ישוע כחלק מחייהם—כל עוד זה לא עולה להם דבר. הם אפילו עשויים להצהיר על אמונה בישוע ולהצטרף לכנסייה. אבל ישוע עבורם הוא כמעט כמו פוליסת ביטוח—משהו שהם משיגים ואז שוכחים ממנו עד שהם מתים. מה מונע ממך להיות תלמידו?”

“אין צריך להיות חברות ביטוח פרטיות הפועלות למטרות רווח”

“בחדות שוטף הרוח המאיימת על פני הצפצפות המתכופפות, שנשארו ערומות זה עתה, והסרטים האפלים של הארובות פונים מטה; מצליפים בהם משבי אוויר. כרזות קרועות מתנפנפות; בקור נשמעים הד המה של החשמליות וטרטר הפרסות, והפקידים הממהרים אל התחנה מביטים, רועדים, מעל הגגות המזרחיים, חושבים, כל אחד, הנה בא החורף! אלוהים, הלוואי שאשמור על משרתי השנה! ובקדרות, כשהקור חודר מבעדם אל קרביהם כחנית קפואה, הם חושבים על שכר דירה, ארנונה, כרטיסי עונה, ביטוח, פחם, משכורתה של המשרתת, מגפיים, חשבונות בית הספר והתשלום הבא על שתי המיטות התאומות מ-Drage's. כי אם בימי קיץ של חוסר זהירות בחורשות אשרתורת זנינו, כעת, בתשובה, כשהרוחות נושבות קרות, כורעים אנו לפני אדוננו הראוי; אדון הכול, אל-הכסף, השולט בנו בדם וביד ובמוח, הנותן את הגג שעוצר את הרוח, ובהעניקו, לוקח שוב; המציץ בקנאה ובדריכות אל מחשבותינו, חלומותינו, דרכינו הסודיות, הבוחר את מילותינו וגוזר את בגדינו, ומשרטט את דפוס ימינו; המקרר את כעסנו, מרסן את תקוותנו. וקונה את חיינו ומשלם בצעצועים, התובע כמס מִנחה אמונה שבורה, עלבונות מתקבלים, שמחות מושתקות; הכובל בשלשלאות את שנינותו של המשורר, את כוחו של הפועל, את גאוותו של החייל, ומניח את המגן החלקלק, המרחיק, בין האוהב ובין כלתו.”

“אם אפשר שבעידן של שיאי אבטלה שיאיים, אובדן עבודה שיאי וצמיחה כלכלית כמעט בלתי נראית עקב מדיניותו של אובמה, ולא ייחשב אחראי לכך, מה יגרום לכל אחד לחשוב שהוא ייחשב אחראי כשחברת ביטוח תפחית כפול את דמי הביטוח?”

“עד סרטי "רוג'ר וני" לא היה לי ביטוח בריאות, למעשה – מאז גילי כ-20 ועד כ-35. עם יציאת הסרט הצטרפתי לאיגוד הבמאים ולאיגוד הכותבים, ובמסגרתם קיבלתי מאז טיפול בריאותי מצוין מנוהל על ידי האיגודים.”

“אף אחד לא אוהב חברות ביטוח, במיוחד חברות ביטוח בריאות.”

“אף גברים ואף נשים שיש להם ילדים, בדרך כלל מרגיעים את חייהם בעיקר בהקשר אליהם, וילדים גורמים לגברים ונשים רגילים, שמאופיין בהם בדרך כלל באינדיבידואליזם, לפעול בצורה לא-אגואיסטית באופנים מסוימים, שבהם ככל הנראה ביטוח חיים הוא הדוגמה הניתנת למדידה והגדרה ביותר.”

“אף תחת חוקי אובמה, ישנם אנשים שמקבלים ביטוח מומן. אבל להם קצבה של שישה אלפים דולר. מה אתה חושב שהם עושים עם הקצבה הזו? הם עדיין לא משלמים.”

“אובמה מדבר עם חברות הביטוח כדיקטטור, ומספר להן מה הן יכולות לעשות ומה אסור להן לעשות, או מה הן חייבות לעשות ומה אסור להן לעשות.”

“אמה שלי לימדה כתיבה מהירה וטיפול במחשב כדי לתמוך בנו מאז אביה נפטר, והיא שונתה את זה בשתיקה ושונתה אותו על כך שהוא נפטר ולא הותיר כסף, כי לא האמין למכרי ביטוח חיים.”

“לתת לאנשים ביטוח בריאות זה דבר טוב, וזה מה שטום סטמברג נלחם עליו.”

“הנצרות אינה פוליסת ביטוח נגד תחלואי החיים וצרותיהם”

“במדינה העשירה ביותר בתולדות העולם, הכלכלה של אובמה ריסקה את מעמד הביניים. ההכנסה המשפחתית ירדה ב-4,000 דולר, אבל דמי ביטוח הבריאות גבוהים יותר, מחירי המזון גבוהים יותר, חשבונות השירותים גבוהים יותר, ומחירי הבנזין הוכפלו. כיום יותר אמריקאים מתעוררים בעוני מאי פעם.”

“הזדמנויות צומחות כשיש מצוינות ובחירה בחינוך, כשהמיסים יורדים, כשכל אזרח נהנה מביטוח בריאות בר-השגה ונייד, וכשהחירויות החוקתיות נשמרות.”

“אשר אני מחפש אינו בעיקר שביעות רצון של תאווה או חיפוש אחר חיות העולם, אלא משהו הרבה פחות תנאי. איני רוצה לצאת לעולם עם פוליסת ביטוח בכיסי, שתתגן עליי במקרה של התאכזרות, כמו מטייל זהיר שיסתפק בנשף מהיר של העולם. לעומת זאת, אני רוצה שיהיו סכנות, קשיים ואתגרים להתמודד איתם; אני רעב לאמת, למשימות ומעשים, גם לצער ולסבל.”

“אני לעולם לא אהפוך את מדיקייר ל"קופון". לא יאפשר שיהיו אמריקאים שיחיו את שנות הזהב שלהם ברחמים של חברות הביטוח. הם צריכים לפרוש עם הטיפול והכבוד שהם ראויים להם.”

“לדאוג לגופך הוא ביטוח לנשמתך”

“כל אחד חולה פעם; כל אחד היה עם בעיה עם הביטוח או התרופות המומלצות שהוא צריך לקחת או הורה זקן שזקוק לטיפול.”

“הדמוקרטים הפכו בעיקר למפלגת התנגדות. בתגובה למלחמה שאינה מתוכננת היטב, נראים חשודים כלפי כל פעולה צבאית. בתגובה לאלו שטוענים שהשוק יכול לרפא כל מחלה, מתנגדים לניסיונות להשתמש בנערים שוקיים כדי להתמודד עם בעיות דחופות. בתגובה להתערבות דתית יתר, שואפים לסובלנות כאליה של חילוניות, ומפסידים את השפה המוסרית שיכולה להעניק משמעות רחבה יותר לחוקים שלנו. מפסידים בחירות ומחכים לשופטים שיפסיקו תוכניות של הרפובליקנים. הפסידנו בשופטים ומחכים לסקנדל בבית הלבן. ויותר ויותר נרגשים להעלות את הקול ולהתחרות בטקטיקות הקשות של הימין הרפובליקני. החוכמה המקובלת שמניעה את קבוצות ההשפעה והאקטיביסטים הדמוקרטים כיום היא זאת: המפלגה הרפובליקנית הצליחה לנצח בחירות לא על ידי הרחבת בסיס תמיכה, אלא על ידי השפלה של הדמוקרט”