חוכמת הודו

“האנשים המסוכנים ביותר בעולם אינם המיעוט הזעיר המסית למעשי רשע, אלא אלה שעושים את המעשים עבורם. למשל, כאשר הבריטים פלשו להודו, הודים רבים הסכימו לעבוד עבור הבריטים כדי להרוג הודים שהתנגדו לכיבושם. במילים אחרות, הודים רבים נשכרו להרוג הודים אחרים בשירות האויב תמורת משכורת. כיום יש לנו שכירי חרב באפריקה, צבאות תאגידיים מן העולם המערבי, וגברים מובטלים ברחבי המזרח התיכון ההורגים את בני עמם שלהם - ואת בני עמים אחרים - תמורת משכורת. לפעול בלי מצפון, אך תמורת משכורת, הופך כל אדם לחיה מסוכנת. השטן היה חסר אונים אילו לא היה יכול לפתות אנשים לעשות את עבודתו. לכן, כל עוד הכסף ממשיך לפתות את הרעבים, את חסרי התקווה, את השבורים, את החמדנים ואת הנזקקים, תמיד תהיה מלחמה בין אחים.”

“אם מסתכלים על סרטים הודיים, בכל פעם שרצו לוקיישן אקזוטי, היו מכניסים קטע ריקוד בקשמיר. קשמיר הייתה ארץ האגדות של הודו. הודים נסעו לשם כי במדינה חמה הולכים למקום קר. אנשים היו נשבים למראה השלג.”

“אף על פי שהמשיכה לסרוג, וישבה זקופה, כך היא חשה את עצמה; והאני הזה, לאחר שנשרו ממנו קשריו, היה חופשי להרפתקאות המוזרות ביותר. כאשר החיים שקעו לרגע, טווח החוויה נדמה חסר גבולות. ולכל אחד, כך הניחה, היה תמיד אותו חוש של משאבים בלתי מוגבלים; בזה אחר זה, היא, לילי, אוגוסטוס קרמייקל, חייבים לחוש, שדמויותינו, הדברים שבאמצעותם אתם מכירים אותנו, הם פשוט ילדותיים. מתחת לזה הכול אפל, הכול מתפשט, הוא עמוק עד אין חקר; אבל מדי פעם אנו עולים אל פני השטח, וזה מה שאתם רואים בנו. האופק שלה נדמה לה חסר גבולות. היו כל המקומות שלא ראתה; המישורים ההודיים; היא חשה את עצמה מסיטה הצידה את וילון העור העבה של כנסייה ברומא. גרעין האפלה הזה יכול היה ללכת לכל מקום, שכן איש לא ראה אותו. הם לא יכלו לעצור אותו, חשבה, בהתרוממות רוח. הייתה שם חירות, הייתה שם שלווה, הייתה, הנעימה מכול, קריאה להתכנס יחד, מנוחה על משטח של יציבות.”

“בכתיבת ״פסוקי השטן״, אני חושב שכתבתי בפעם הראשונה מתוך כל כולי. החלק האנגלי, החלק ההודי. החלק שבי שאוהב את לונדון, והחלק שמתגעגע לבומביי. ובמכונת הכתיבה שלי, לבדי, יכולתי להרשות לעצמי את זה.”

“המדים של חייל והמדים של תלמיד שניהם נחוצים באותה מידה לאומה.”

“ברגע שהוא מגיע למבצר, הקולונל פונה אל ג'ון ויין ואומר, "כן ראיתי כמה אינדיאנים בדרך לכאן." וג'ון ויין, עם הבעה ממש קולית על הפנים, משיב, "אל תדאג. אם הצלחת להבחין בכמה אינדיאנים, זה אומר שלא היו שם בכלל." אני לא זוכר את המילים המדויקות, אבל זה היה בערך כך. אתה מבין למה הוא מתכוון?”

“תודה לכם, גברים, על מסילות הברזל. תודה לכם, גברים, על שהמצאתם את המכונית ועל שהרגתם את האינדיאנים האדומים שחשבו שאולי יהיה נחמד להיאחז באמריקה עוד קצת, מפני שהם היו כאן קודם. תודה לכם, גברים, על בתי החולים, המשטרה, בתי הספר. עכשיו הייתי רוצה להצביע, בבקשה, ושתהיה לי הזכות לקבוע את דרכי שלי ולעצב את גורלי שלי. פעם הייתי רכוש, אבל עכשיו זה מיושן. ימי העבדות שלי חייבים להסתיים; איני זקוקה עוד להיות שפחה יותר משאני זקוקה לחצות את האוקיינוס האטלנטי בסירה זעירה עם מפרשים. מטוסי סילון בטוחים ומהירים יותר מסירות קטנות עם מפרשים, וחירות הגיונית יותר מעבדות. איני מפחדת לטוס. תודה לכם, גברים.”

“אזרחים נהנים מזמנם כי חיילים מקריבים את זמנם.”

“חנות תכשיטים בשם הודו אם תחזיק את האמרלד המסנוור הזה אל השמיים, הוא יזהר במיליארד פלאים יפים, מצוירים מדמעותיו של העליון. נקטף מגני העדן השופעים של גן עדן ירקרק-צהבהב, הבט פנימה אל אבן חן היפנוטית זו, וקאליידוסקופ של מראות וצבעים מגרי-חושים, מרוממי-נשמה, יפתה ויפתה את עיניך ואת מחשבתך. אמור לי, אדוני. האם אי פעם שמעת טווס שר? הצמד את אוזנך אל האבן המיסטית הזו, ותשמע מזמורים קדושים זורמים אל תנודות הרוח המבושמת.”

“היו זמנים, במיוחד כשנסעתי בשביל "לאכול, להתפלל, לאהוב", שבהם, אני נשבעת באלוהים, הייתי מרגישה את המשקל הזה של אבותיי הנשים, כל אותן נשות חווה שוודיות שמעבר לקבר, שהיו כאילו, "לכי! לכי לנאפולי! אכלי עוד פיצה! לכי להודו, רכבי על פיל! עשי את זה! שחי באוקיינוס ההודי. קראי את הספרים האלה. למדי שפה.”

“חג ההודיה, מנהג שנולד בניו אינגלנד לפני מאתיים או שלוש מאות שנה כשאותם אנשים הבינו שיש להם באמת על מה להודות – פעם בשנה, לא יותר – אם הם הצליחו להשמיד את השכנים שלהם, האינדיאנים, במהלך שנים-עשר החודשים הקודמים, במקום להיות מושמדים על ידם. חג ההודיה הפך להרגל, כי עם הזמן, ככל שהשנים חלפו, הם הבינו שההשמדה הפסיקה להיות הדדית והפכה להיות כולה בצד של האדם הלבן, ובהתאם לכך – בצד של אלוהים; לכן זה היה ראוי להודות לאלוהים על כך ולהמשיך עם המחמאות השנתיות הרגילות.”

“ההודי עשוי להיראות עני בעיני אנו המערביים העשירים, אך בענייני הרוח אנו הם העניים והם הם המיליונרים.”

“פגשתי את הדלאי לאמה לזמן קצר, אבל כנראה הייתי אומר שסבי היה האדם החכם ביותר שפגשתי אי פעם. הוא היה אביה של אמי, הודי, רופא משפחה, ושונה ממני מאוד בכך שהיה דתי מאוד.”

“ישו השיג את האחדות הרוחנית העליונה באמצעות תפילה ומסירות, משה ומוחמד באמצעות תפילה, בודהה וכל החכמים ההודים באמצעות מדיטציה עמוקה, וכך גם אני. וכך גם אתה יכול.”

“ההודים כאן מספרים משל אזהרה על קדוש גדול, שתמיד היה מוקף באשראם שלו במאמינים נאמנים. במשך שעות בכל יום, הקדוש וחסידיו היו עושים מדיטציה על אלוהים. הבעיה היחידה הייתה שלקדוש היה חתול צעיר, יצור מעצבן, שנהג ללכת דרך המקדש, מיילל ומגרגר ומטריד את כולם בזמן המדיטציה. לכן הקדוש, בכל חכמתו המעשית, ציווה לקשור את החתול לעמוד בחוץ לכמה שעות ביום, ורק בזמן המדיטציה, כדי לא להפריע לאיש. זה נעשה להרגל – לקשור את החתול לעמוד ואז לעשות מדיטציה על אלוהים – אבל ככל שחלפו השנים, ההרגל התקשה והפך לטקס דתי. איש לא היה יכול לעשות מדיטציה אלא אם כן החתול היה קשור קודם לעמוד. ואז יום אחד החתול מת. חסידיו של הקדוש היו אחוזי בהלה. זה היה משבר דתי גדול – איך יכלו עכשיו לעשות מדיטציה, בלי חתול לקשור לעמוד? איך יגיעו אל אלוהים? בעיניהם, החתול הפך לאמצעי.”

“פקיסטן לעולם לא תוכל להשתוות להודו מבחינה צבאית, והמאמץ לעשות זאת גובה מחיר כבד מאוד מן החברה.”

“פקיסטן מודאגת מהשפעתה ההולכת וגוברת של הודו באפגניסטן, וחוששת שאפגניסטן שתטוהר מן הטליבאן תהיה מדינת חסות הודית, ובכך תמצב את פקיסטן בין שתי מדינות עוינות. אין להמעיט לעולם בפרנויה של פקיסטן מפני התככים האפלים המיוחסים להודו.”

“ממה לעזאזל אתה באמת עשוי, הווארד? אחרי הכול, זה רק בניין. זה לא השילוב של סקרמנט קדוש, עינויים הודיים ואקסטזה מינית שאתה נראה עושה ממנו. "האם לא?”

“אחריותו של כל הודי המחשיב היא שלא להינשא. אם הוא חסר אונים בנושא זה, עליו להימנע מכל יחסים מיניים עם אשתו.”

“דת לא משרתת אותנו רק חלקית – גברים ונשים, גאים וישרים, שחורים ולבנים, אמריקאים והודים. אם היא לא מתאימה לצרכינו, לרצונותינו ולשמחתנו, אז ללא ספק הדת היא מגפה שיש לעצור אותה.”