בית

“זו לא הייתה רעיון טוב לחזור הביתה לחג המולד. אני זקן מדי. לפני שנים, כשחזרתי מבתי ספר או מטיולים, תמיד ציפיתי לאיזו פרספקטיבה חדשה או תובנה רעננה על המשפחה עם שובי. זה כבר לא קורה יותר — ימי ההתגלות על הוריי, לפחות, חלפו... הגיע הזמן להמשיך הלאה. אני חושב שכולנו נעריך את זה.”

“אבא?" אמר ישו. "כן, בן. מה העניין?" השיב אלוהים. "למה השארת את הכוכבים דולקים? זה לילה," שאל ישו. "כדי שאנשים יוכלו למצוא את דרכם הביתה," אמר אלוהים. "מה זאת אומרת?" שאל ישו את אביו. "ובכן," התחיל אלוהים לומר, "לפעמים אדם מאבד את דרכו בחיים, וכשזה קורה כל מה שהוא צריך לעשות הוא להביט למעלה אל הכוכבים ואז הוא ימצא את דרכו חזרה הביתה אליי." "אבל מה אם זה ביום ואין כוכבים?" שאל ישו כעת. "אז אשלח להם קשת בענן שתראה להם את הדרך," אמר אלוהים לבנו.”

“העולם מתחשך, האוויר מתקרר, הערפל מתנשא. רק בערב תוכל להעריך באמת את הבית.”

“בשמך, שם המשפחה הוא לבסוף, כי זה שם המשפחה שנשאר לאורך זמן.”

“אפשר לומר לאנשים את האמת, אבל הם לעולם לא יאמינו לך עד שהאירוע יקרה. בינתיים, האמת רק תרגיז אותם ותכניס אותך לצרות רבות.”

“כביכול, חופשת הקיץ קיימת כי זה הזמן שבו הילדים בבית מהלימודים, למרות שלשהות עם הילדים בבית זה ממש לא חופשה. וכנראה שהילדים בבית בגלל איזה שריד ארכאי מהעבר החקלאי שלנו.”

“זו הייתה מַגיה גדולה. לא היה פחות ממנה בפועלו של פסטין מאשר בכל אדם שבעת מְגורָתו או בסכנה מתאוה לאדמתו ומים ביתו, רואה ומחלם מהצַפֶּה של ביתו, על השולחן בו אכל, על הענפים מחוץ לחלון החדר בו ישן. רק בחלומות בלבד מגשים כל אדם, פרט למַגִּים גדולים, את מַגיה זו של שוב לביתו.”

“אכלתי אותם כמו סלט, ספרים היו לי לכריך לארוחת צהריים, לארוחת עשר ולארוחת ערב ולנשנוש של חצות. תלשתי את הדפים, אכלתי אותם עם מלח, טבלתי אותם ברליש, כרסמתי את הכריכות, הפכתי את הפרקים בלשוני! ספרים בעשרות, בעשרות אלפים ובמיליארדים. נשאתי כל כך הרבה הביתה עד שהייתי גיבן במשך שנים. פילוסופיה, תולדות האמנות, פוליטיקה, מדעי החברה, השיר, המאמר, המחזה המפואר, איך שתרצה לקרוא להם, אכלתי אותם.”

“גבירותיי.... גבר לא רוצה שקט בבית; הוא זקוק לו. הבית אמור להיות מקלט לגבר; מקום מסתור, מערה להסתתר בה, מקום שהוא יכול להיות בו הרחק מהעולם שעבד עליו קשה. אתן צריכות ללכת הביתה ולבחון את הבית שלכן ולראות אם זה מקום שמישהו יכול להיכנס אליו. איך הוא נראה מבחינה פיזית? איך הוא נראה מבחינה פסיכולוגית? איך הוא נראה מבחינה רגשית? בחנו את הבית שלכן. האם זה מקום שגבר היה אוהב להישאר בו ולהסתתר מהעולם?”

“אני מאמינה שאי אפשר לעולם לעזוב את הבית. אני מאמינה שאדם נושא את הצללים, את החלומות, את הפחדים ואת הדרקונים של הבית מתחת לעורו, בפינותיהן הקיצוניות של עיניו ואולי בסחוס של תנוך האוזן.”

“חלומותינו הופכים לביתנו, שבו אנו שוכנים.”

“ארוחת הערב הייתה נפלאה. היה שם נתח בקר, עם תפוחי אדמה צלויים, זהובים ופריכים מבחוץ ורכים ולבנים מבפנים, ירקות עלים בחמאה שלא זיהיתי, אף על פי שעכשיו אני חושב שאולי היו אלה סרפדים, גזרים קלויים שהושחרו כולם ומתוקים (לא חשבתי שאני אוהב גזר מבושל, ולכן כמעט לא אכלתי אחד, אבל הייתי אמיץ, וניסיתי אותו, ואהבתי אותו, והתאכזבתי מגזרים מבושלים במשך שארית ילדותי.) לקינוח הייתה הפאי, ממולאת בתפוחים ובצימוקים תפוחים ובאגוזים כתושים, והכול מכוסה מעל ברפרפת צהובה סמיכה, קרמית ועשירה יותר מכל דבר שטעמתי אי פעם בבית הספר או בבית. הגור ישן על כרית ליד האש, עד סוף הארוחה, ואז הצטרף לחתול הבית בצבע ערפל, שהיה גדול ממנו פי ארבעה, לארוחה של שאריות בשר.”

“אני יכולה לעזוב — כי ידעתי שאוכל לחזור. אני יכולה לחזור — כי ידעתי שסיפור מופלא מתחכך מאחורי דלת פתוחה. במקום "או זה או זה", גיליתי עולם שלם של "וגם".”

“תומאס ג'פרסון שאל את עצמו: "באיזו מדינה על פני האדמה היית רוצה לחיות?" תחילה ענה: "בהכרח בארץ שלי, שם כל חברי, קרובי משפחתי, והזיכרונות הקדומים והמתוקים ביותר של חיי." אך המשיך: "ואיזו תהיה בחירתך השנייה?" ענה: "צרפת.”

“לך לארצות זרות ותדע מה הטוב שברשותך בביתך”

“כאשר בן או בת הזוג שלך יוצאים באופן קבוע לברים ולמועדוני לילה ואינם חוזרים הביתה עד אחרי הזריחה, סביר להניח שהם מעורבים באיזושהי צורה של בגידה.”

“בית הספר לימד אותי איך לעשות שפה, מתמטיקה ומדע; הוא נכשל בללמד אותי את יסודות היסוד של איך לשמור על ביתי בריא.”

“הכוכבים בהירים הרבה יותר מגמלים בלי מידה, הירח לבן הרבה יותר מכסף בתרמיל, האש נצנצת הרבה יותר ממתכת שנכרה, למה אז לנסוע ולהתרועע?”

“הלימודים שלי לא רק שלא הצליחו ללמד אותי את מה שהתיימרו ללמד, אלא גם מנעו ממני לקבל השכלה במידה שמרגיזה אותי כשאני חושב על כל מה שיכולתי ללמוד בבית בעצמי.”

“המסע הקשה ביותר שאחד מאיתנו אי פעם עושה בבגרותו הוא החזרה אל בית הוריו. ביקור בבית מזכיר לנו את כל אירועי הילדות שעיצבו אותנו. החזרה הביתה מחזירה אותנו אל בני המשפחה ואל האני הקודם שלנו.”