אוכל

“ממשל ברק אובמה הגיב למשבר בהאיטי בתוך 24 שעות. הנה באים החיילים, הנה בא המזון, קדימה קדימה קדימה... ראש לימבו אמר למיליוני מאזיניו שאובמה עשה את זה רק כדי לזכות בחסדיהם של השחורים באמריקה. זה סוג האידיוטיות שאני צריך להתמודד איתה בארצי.”

“זה מה שמקבלים על זה שהופכים לאוכל.”

“מה אומרת ג’ינמודרה (תנוחת הישיבה של אלוהי הטירתנקר)? תנוחת הלוטוס של אדוני הוויטרג, כשיד אחת ורגל אחת מונחות זו על גבי זו, מטיפה: “הו, בני אדם! הבינו זאת אם יש בכם התבונה. כבר הבאתם עמכם את המזון, את השתייה ואת כל הדברים שאתם זקוקים להם; לכן, שחררו את המודעות ל’אני הוא העושה’ והתאמצו להשיג מוקשה (שחרור עליון)!”

“מי ייתן ואלוהים יספק מזון, ביגוד ומחסה לכל האנושות”

“אלו ההבוטים תמיד כן נמרצים, אי, אלו ההבוטים הניות! הנה אני מביאם בדרך סתר שאין לאיש אחד למצאה. עיף אנכי, צמא אנכי, אי, צמא; ואנכי מנחילם ומבקש דרכים, והם מביטים בסתר, בסתר. חברים נ”

“זה דבר מוזר שמין האדם יכול לשרוד רק שלושה ימים בלי מים ושלושה שבועות בלי מזון, לפני שהגוף מת. ובכל זאת, כל כך הרבה אנשים יכולים לעבור שנים כשהם נאחזים בכאב ומרגישים מתים רגשית מבפנים. אני מניחה שאם זה היה הפוך, יותר אנשים היו הולכים ללמוד כדי להיות קברנים בגלל העסקים המשגשגים, או שכמרים היו צריכים לחלק ואליום יחד עם הסקרמנט, רק כדי לשמור על מספר המתפללים גבוה.”

“הייתי תמיד אוהבת מזון מהיר, ואני עדיין כן.”

“סמיאגול לא יגדע לתרמיל שורשים וקרוטות ו-"טייטרס". מה טייטרס, יקיר, אומר, מה טייטרס? "פוטאטו!" אמר סאם.”

“אין חיים למצוא באלימות. כל מעשה אלימות מקרב אותנו למוות. האם מדובר באלימות היומיומית שאנו מבצעים בגופנו על ידי אכילת מזון או שתייה רעילים, או באלימות הקיצונית של התעללות בילדים, מלחמות ביתיות, עוני מסכן חיים, התמכרות או טרור מדיני.”

“כל אמיתי חיבה מתחילה באש ומאכל ומשקה ובהכרה בגשם או קור. כל נשמה אנושית חייבת, במידה מסוימת, להביא לידי ביטוי את הענוה העצומה של האינקארנציה. כל אדם חייב לרדת בשר ולפגוש את האנושות.”

“אני רוצה את האוכל שלי מת. לא חולה, לא גוסס, מת.”

“ידע הוא מזון הנפש”

“כדי שארוחת בוקר תיקרא ״במיטה״ במקום ״על גבי מיטה״, הבית שבו היא עומדת להיאכל צריך שיהיו בו לפחות שני חדרים (לא כולל המטבח); שלושה לפחות, אם יש בו חדר רחצה.”

“ובלבו, אני חושב, הוא למד עכשיו את מה שבאתי להאמין בו, כלומר, כפי שאמרתי כל הזמן, שהשמש אולי תבער בבהירות, ופניהם של ילדים אולי יהיו עגלגלים ומתוקים עד כאב, אבל באוויר שאנו נושמים, במים שאנו שותים ובמזון שאנו חולקים, תמיד יהיה חושך בעולם הזה.”

“אני בעד קדימה. האם אני רוצה שהשבעים יחזרו? לא. התספורות היו נוראיות. כולם הסריחו. האוכל היה נורא.”

“בשמך, שם המשפחה הוא לבסוף, כי זה שם המשפחה שנשאר לאורך זמן.”

“ראה בן את הרעב בעיניהם, לא הרעב השוטף, לא זה של מזון, אלא הרעב האמיתי, הרעב העמוק, לרעיון המשפחה, לאהבה, לחיבור.”

“ישו דאג לעצמו. הוא אכל מזון בריא. הוא נח כשהיה עייף. הוא חיפש זמן לבד כשהיה צריך להיטען מחדש. הוא צחק עם חבריו. הוא בכה כשהיה עצוב. הוא הלך מרחקים ארוכים וטיפס על גבעות ונע. ממדבר צחיח ועד מים בלתי צפויים, הוא בילה את רוב זמנו בחוץ בטבע. הוא אהב בכל ליבו. הוא שירת אחרים. הוא בישל. הוא למד ולמד והעמיק בחוכמה. ישו דאג לעצמו פיזית, נפשית ורוחנית. כדי להיות מיושרים איתו, עלינו לעשות לא פחות.”

“אכילה היא דבר אינטימי כל כך. היא חושנית מאוד. כשאת מזמינה מישהו לשבת ליד השולחן שלך ורוצה לבשל עבורו, את מזמינה אדם אל תוך חייך.”

“ארוחת הערב הייתה נפלאה. היה שם נתח בקר, עם תפוחי אדמה צלויים, זהובים ופריכים מבחוץ ורכים ולבנים מבפנים, ירקות עלים בחמאה שלא זיהיתי, אף על פי שעכשיו אני חושב שאולי היו אלה סרפדים, גזרים קלויים שהושחרו כולם ומתוקים (לא חשבתי שאני אוהב גזר מבושל, ולכן כמעט לא אכלתי אחד, אבל הייתי אמיץ, וניסיתי אותו, ואהבתי אותו, והתאכזבתי מגזרים מבושלים במשך שארית ילדותי.) לקינוח הייתה הפאי, ממולאת בתפוחים ובצימוקים תפוחים ובאגוזים כתושים, והכול מכוסה מעל ברפרפת צהובה סמיכה, קרמית ועשירה יותר מכל דבר שטעמתי אי פעם בבית הספר או בבית. הגור ישן על כרית ליד האש, עד סוף הארוחה, ואז הצטרף לחתול הבית בצבע ערפל, שהיה גדול ממנו פי ארבעה, לארוחה של שאריות בשר.”