אופנה

“הוא השתנה מאז הקיץ שעבר. במקום מכנסי ברמודה וחולצת טריקו, הוא לבש חולצה מכופתרת, מכנסי חאקי ונעלי מוקסין מעור. שערו החולי, שבעבר היה פרוע כל כך, היה עכשיו קצוץ קצר. הוא נראה כמו דוגמן גברי מרושע, שמציג לראווה מה לובש השנה הנבל האופנתי בגיל המכללה להארוורד.”

“כשאת צובעת את השפתיים, העפעפיים, הציפורניים או כל דבר אחר, כדי להיראות מושכת, אל תשכחי את הקומה העליונה שלך (האינטלקט); אם תשאירי אותה מאחור, אראה בכל שאר הצבעים כבלתי תקפים.”

“שקלתי את ההאשמות החצופות של מר דוקינס בתסכול לנוכח היעדר המלומדות הרצינית שלו. ככל הנראה הוא לא קרא את הדיונים המפורטים של הרוזן רודריגו מסביליה על העורות המעודנים והאקזוטיים של מגפי הקיסר, ואף אינו מקדיש רגע של מחשבה ליצירת המופת של בליני, על הזוהר של כובעו הנוצה של הקיסר. יש לנו בתי ספר שלמים המוקדשים לכתיבת חיבורים מלומדים על יופיים של מלבושי הקיסר, וכל עיתון גדול מפעיל מדור המוקדש לאופנת הקיסרות ... דוקינס מתעלם ביוהרה מכל ההרהורים הפילוסופיים העמוקים הללו כדי להאשים בגסות את הקיסר בעירום ... עד שדוקינס יתאמן בחנויות של פריז ומילאנו, עד שילמד להבחין בין מלמלה מקומטת לבין מכנס תפוח, על כולנו להעמיד פנים שלא יצא נגד טעמו של הקיסר. הכשרתו בביולוגיה אולי מקנה לו את היכולת לזהות אברי מין משתלשלים כשהוא רואה אותם, אך היא לא לימדה אותו את ההערכה הראויה לבדים דמיוניים.”

“מגזין 'Ms.' תמיד התעלמה מהכלל של עולם הפרסום, שטוען שבעבור מוצרים המיועדים לנשים, על הפרסום להיות קשור לעיתונות. אין פרסומות למאכלים ללא מתכונים. אין פרסומות לביגוד ללא סיקור אופנה מפואר. אנחנו מעולם לא עשינו כך; כל מגזין אחר לנשים כן עושה.”

“אני מחבר אופנה לאלגנטיות של אנשים אחרים, אבל לא לשלי. אני לא חושב שאי פעם הרגשתי אלגנטי. הרגשתי מתאים, אבל אף פעם לא אלגנטי, ואני תוהה איך זה חייב להיות. אני אוהב כשאנשים אחרים אלגנטיים — אני מעדיף את זה — אבל אני לא יכול לעשות את זה בעצמי. אני באמת חושב שזו איזו צורה של הפרעה אוטיסטית.”

“כל הפילוסופיה המודרנית היא פוליטית, נתונה לפיקוחן של ממשלות, כנסיות, אקדמאים, מנהג, אופנה ופחדנות אנושית, שכולם מגבילים אותה לידע מדומה”

“ריצ'רד הניח בצד את ספרי נרניה, משוכנע, בעצב, שהם אלגוריה; שמחבר (שבו בטח) ניסה להגניב משהו מעבר לו. אותה סלידה הייתה לו גם מסיפורי פרופסור צ'לנג'ר, כשהפרופסור הזקן והצווארוני-כמו-שור נעשה למאמין בספיריטואליזם; לא מפני שלריצ'רד היו בעיות כלשהן להאמין ברוחות - ריצ'רד האמין, בלי בעיות או סתירות, בהכול - אלא מפני שקונאן דויל הטיף, וזה ניכר מבעד למילים. ריצ'רד היה צעיר, ותמים בדרכו, והאמין שיש לתת אמון במחברים, ושלא צריך להיות דבר חבוי מתחת לפני השטח של סיפור.”

“ההחלטה של אלוהים להושיט יד באופן כה דרמטי עד כדי להניח בצד כל זכות יתר ולהיוולד אל תוך עוני מחפיר אומרת לנו שהתשוקה שלו אלינו עולה על התשוקה שלנו אליו. ואולי עלינו להתחייב לאזן את זה קצת.”

“הייתה פעם אפוקליפסה אחרת, פעם אחת כזו. ואני, הייתי שם. אבל הפעם... אני לא יודע. לא יודע. "אז מה השתנה?" "אני חושב שפשוט הייתי חדש יחסית לסביבת בני אדם לפני. ואתה, עכשיו ראיתי הרבה יותר, הכרתי אנשים, ראיתי מה הם מסוגלים לעשות, ופתאום מבין כמה... כמה מדהימים הם, אבל גם כמה... כמה פגומים. אני לא מדבר על פגמים קטנים, מדובר בפגמים עצומים. באמת עצומים." "אוקיי." "והם לא ישירו מטרה משותפת, אז הם נודדים, מתנגשים בחיים עד שמתים. וזה, הם יודעים שזה מגיע, אבל כל אחד מהם נדהם כשזה קורה לו. הם לא מסוגלים לחשוב על מה הם רוצים מעבר לשנייה הזו. הם רצחים זה את זה, מה שברור שזה לא רציונלי, אבל יש דבר אחד: כשמדובר בדבר אמיתי, הם נלחמים. הם כיפיים, אבל הם נלחמים. הם לא נ”

“אם אני רוצה להוריד סיפור מהעמוד הראשון, אני פשוט משנה את התסרוקת שלי.”

“יהיה זה פוגע ברגשותיהן של נשים רבות, אילו יכלו להבין עד כמה מעט לבו של גבר מושפע ממה שיקר או חדש בלבושן... אישה מתקשטת לשביעות רצונה בלבד. שום גבר לא יתפעל ממנה יותר, ושום אישה לא תאהב אותה יותר בשל כך. ניקיון ואופנה דיים לראשון, ואיזו מידה של מרושלות או אי-הלימה תהיה חביבה ביותר על השנייה.”

“אופנה נראית הגיונית רק אם היא נטועה באיזשהו ממד של היסטוריה או אם היא מרגישה כהמשך של רעיון.”

“יופי חינני הוא מראה צנוע”

“קוקו שאנל נהגה לדבר על ענידת יותר משרשרת פנינים אחת. למה לענוד אחת אם אפשר לענוד שתיים, או משהו כזה. אני חושבת ששרשרת פנינים אחת היא בהחלט בסדר. אבל זה מפני שהפנינים שלי שחורות, שלה היו לבנות.”

“כאשר סטודנטים מדברים על כך שהם עצמאיים ועומדים ברשות עצמם, תמצאו אותם מקפידים על קונפורמיות נוקשה ביותר בלבוש, בדיבור, בעמדות מוסריות ובחשיבה. לפעמים הם הולכים אחרי האופנה על חשבון היושרה. הם חוששים להיות לבד. הם אינם רוצים לבלוט או להיות שונים. הם רוצים להתאים את עצמם. לאחר שהם מסיימים את לימודיהם בקולג', רבים מן הצעירים האלה אינם רוצים דבר יותר ממשרה טובה בחברה גדולה, ובית אי שם בפרוורים. אבל הם אינם מוצאים ביטחון.”

“זוהי חסכון יקר מאוד.”

“מאגנוס זרק לקוף תאנה. הקוף לקח את התאנה." "הנה," אמר מאגנוס. "בואו נחשוב שהעניין סגור." הקוף התקדם, לועס באופן מאיים. "אני תוהה למדי מה אני עושה כאן. אתה יודע, אני נהנה מחיי העיר," העיר מאגנוס. "האורות המנצנצים, החברות המתמדת, הבידור הנוזלי. היעדרם של קופים פתאומיים." הוא התעלם מעצתה של ג'וליאנה ונסוג בצעד זריז, וגם זרק עוד חתיכת פרי. הקוף לא נפל בפח הפעם. הוא התקפל והשמיע נהמה רועמת, ומאגנוס נסוג עוד כמה צעדים ונכנס בעץ. מאגנוס התפרע עם הפגיעה, היה אסיר תודה לזמן קצר שאיש לא צפה בו וציפה ממנו להיות מכשף מתוחכם, וקוף הוטח היישר אל פניו. הוא צעק, הסתחרר, ודהר דרך יער הגשם. הוא אפילו לא חשב להפיל את הפרי. הוא נפל אחד אחד במפל בהיר בעודו רץ על נפשו מפני האיום הקופי. הוא שמע אותו דולק בעקבותיו וברח מהר יותר, עד שכל הפרי שלו אזל והוא רץ היישר לתוך רגנור. "היזהר!" נזף רגנור. הוא תיאר את הרפתקת הקופים הנוראה שלו פעמיים. "אבל כמובן שהיית צריך לסגת מיד מפני הזכר הדומיננטי," אמרה ג'וליאנה. "אתה אידיוט? יש לך מזל עצום שהוא הוסח מהתלישה של גרונך על ידי הפרי. הוא חשב שאתה מנסה לגנוב לו את הנקבות." "סלחי לי, אבל לא היה לנו זמן להחליף מידע אישי כזה," אמר מאגנוס. "לא יכולתי לדעת! יתר על כן, אני רוצה להבטיח לשניכם שלא עשיתי שום התקדמויות רומנטיות כלפי קופות נקבות." הוא עצר ועשה קריצה. "לא ממש ראיתי כאלה, אז אף פעם לא ניתנה לי ההזדמנות." רגנור נראה מלא חרטה על כל הבחירות שהובילו לכך שהוא נמצא במקום הזה, ובייחוד בחברה הזאת. אחר כך הוא התכופף ולחש, בשקט מספיק כדי שג'וליאנה לא תשמע ובאופן שהזכיר למאגנוס באורח מחריד את אויבו הקופי: "שכחת שאתה יכול לעשות קסם?" מאגנוס הקדיש רגע כדי להשליך מבט מזלזל מעבר לכתפו. "אני לא הולך להקסים קוף! באמת, רגנור. מה אתה חושב שאני?”

“הסגנון מחייה את הקנבס שלך.”

“אם אתה אוהב את האוכל הנפשע של הדרום הישן-הישן, אז כן, אני מטבחית מצוינת! המיוחד שלי זה ג'נקן עם דומבלינגס ופוקסל סלד.”

“קשרו אהבה ונאמנות סביב צווארכם.”