“שקלתי את ההאשמות החצופות של מר דוקינס בתסכול לנוכח היעדר המלומדות הרצינית שלו. ככל הנראה הוא לא קרא את הדיונים המפורטים של הרוזן רודריגו מסביליה על העורות המעודנים והאקזוטיים של מגפי הקיסר, ואף אינו מקדיש רגע של מחשבה ליצירת המופת של בליני, על הזוהר של כובעו הנוצה של הקיסר. יש לנו בתי ספר שלמים המוקדשים לכתיבת חיבורים מלומדים על יופיים של מלבושי הקיסר, וכל עיתון גדול מפעיל מדור המוקדש לאופנת הקיסרות ... דוקינס מתעלם ביוהרה מכל ההרהורים הפילוסופיים העמוקים הללו כדי להאשים בגסות את הקיסר בעירום ... עד שדוקינס יתאמן בחנויות של פריז ומילאנו, עד שילמד להבחין בין מלמלה מקומטת לבין מכנס תפוח, על כולנו להעמיד פנים שלא יצא נגד טעמו של הקיסר. הכשרתו בביולוגיה אולי מקנה לו את היכולת לזהות אברי מין משתלשלים כשהוא רואה אותם, אך היא לא לימדה אותו את ההערכה הראויה לבדים דמיוניים.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←