קיום

“אני מוצא את עצמי חושב על קיומי המתמשך כבן אדם ועל הדרך שלפניי. אף שעל פי כן, המחשבות האלה מובילות רק למקום אחד — המוות.”

“תשכחו מלהיות מפורסמים בעולם, קשה מספיק רק לגרום לדלתות האוטומטיות בסופרמרקט להכיר בקיומנו.”

“כל מוח תופס את האל בדרכו שלו. ייתכנו כמה וכמה וריאציות של דמות האל כפי שיש אנשים בעולם”

“לחיות באופן רוחני, להפגין חיבוק שמח ומודע של פלאי הרבים של קיום ארצי, משביח את החיים. אדם מפתח רוחניות על ידי בילוי זמן בודד במחשבה על הסוגיות הגדולות יותר בחיים. ניסוח פילוסופיה אישית לניהול חייו של אדם הוא עדות רוחנית. אדם רוחני מחפש מערכת של אמיתות כלליות שהצהרה מקודדת שלהן משנה את אופיו.”

“כשילדים לומדים על המין כיחס בין ההורים שלהם, ממנו נולדו, הם לומדים עליו בצורתו הטובה ביותר ובקשר למטרתו הביולוגית.”

“גם אם אתמול התקיים, היום הוא ממשי בלבד, לא פנטזיה כמו העבר.”

“אם משהו שורף את נשמתך בתכלית ובתשוקה, חובתך להישרף ממנו עד אפר. כל צורת קיום אחרת תהיה עוד ספר משעמם בספריית החיים.”

“אם הדורות הבאים שלנו יהיו פיקחים הרבה יותר מאיתנו, אולי הם אלה שהובילו אותנו כל הזמן הזה, כדי שנקבל החלטות שמתאימות לקיום שלהם, והשאירו אותנו לחיות בעולם של אי-ודאות או אמונה.”

“יש חוק בעולמות הטבע (הרוחני והפיזי) וזה משהו שהבנתי: על כל דבר אמיתי, על כל ביטוי או אירוע אותנטי, יש עשרת אלפים זיופים. לפני שתפגשו את מה או מי שבאמת אמיתי, אתם תפגשו או תשמעו על מה שמזויף, וזה יקרה פי עשרת אלפים! אין צורך להתאכזב, כל מספר נמוך מעשרת אלפים אכזבות אומר שאתם ברי מזל. ואתם שואלים למה זה צריך לקרות? ובכן, אם לא הכרתם את השקר קודם, אין דרך להבין מהי האמת כשהיא מגיעה. מה שנחות כל כך מפחד ממה שאמיתי, שהוא מרגיש צורך לחקות אותו ולשכפל את החיקוי הזה עשרת אלפים פעם, מתוך פחד שבסוף תפגשו את הדבר האמיתי. ככל שקיום מסוים חשוב יותר, כך יש בעולם יותר חיקויים שלו.”

“כל קיום קדוש הוא היסטוריה של הזמן”

“כל אשה שרגישה כי לה צורך במה שמעבר לה כדי להעניק לגיטימיות ולהתאמת את קיומה, כבר מתנעלת בכוחה להגדיר את עצמה, בכוחה לפעול בעצמאות.”

“רוב האנשים אינם יודעים בשביל מה הם חיים. לשאול שאלה על תכלית קיומם יהיה דבר אבסורדי לעשותו רק בשל כך”

“הוא סבל קשות מהעובדה שהוא נלכד בין כל אלה, אנשים אלה, שטפלותם ואבסורדיותיהם פצעו אותו עוד יותר קשות, מכיוון שלא ידעו על אהבתו, ולא היו מסוגלים, אילו ידעו, להתעניין בה כלל או לעשות יותר מאשר לחייך עליה כעל משחק ילדים או להביט בה כעל מעשה שיגעון, כך שהרגיש אותה כמצב סובייקטיבי שקיימת רק עבורו, מציאות שאין לה אישור חיצוני, והוא סבל בצורה מוחצת עד כדי כך שהרעש של הכלי המוזיקלי גרם לו לבכות, מכיוון שצריך להאריך את גלותו במקום זה אליו לא תגיע אודט, במקום בו אף אחד ואף דבר לא מודע קיומה, ממנו היא חסרה לחלוטין.”

“את הלב הזה שבתוכי אני חש, ואני שופט שהוא קיים. את העולם הזה אני יכול לגעת, ואני גם כן שופט שהוא קיים. כאן מסתיים כל ידיעתי, והשאר הוא בנייה. כי אם אנסה לתפוס את העצמי הזה שאני חש בו ביטחון, אם אנסה להגדירו ולסכמו, אין הוא אלא מים החומקים בין אצבעותיי. אני יכול לשרטט בזה אחר זה את כל ההיבטים שהוא מסוגל ללבוש, את כל אלה שגם יוחסו לו, את החינוך הזה, את המקור הזה, את הלהט הזה או את השתיקות הללו, את האצילות הזאת או את השפלות הזאת. אבל אי אפשר לצרף היבטים זה לזה. אותו לב עצמו שהוא שלי יישאר לעד בלתי ניתן להגדרה בעיניי. בין הוודאות שיש לי על קיומי ובין התוכן שאני מנסה להעניק לוודאות הזאת, הפער לעולם לא יתמלא. לעד אהיה זר לעצמי. בפסיכולוגיה כמו בלוגיקה, יש אמיתות אך אין אמת. "דע את עצמך" של סוקרטס שווה בערכו ל"הייה סגול" של בתי התפילה שלנו. הן חושפות געגוע ובה בעת גם בורות. הן תרגילים עקרים בנושאים גדולים. הן לגיטימיות רק במידה המדויקת שהן בקירוב.”

“בעולם אידיאלי, נדרי הנישואין היו נכתבים מחדש מן היסוד. תחת החופה, זוג היה אומר כך: "אנו מקבלים על עצמנו לא להיכנס לפאניקה כאשר, בעוד כמה שנים מעכשיו, מה שאנו עושים היום ייראה כהחלטה הגרועה ביותר בחיינו. ובכל זאת אנו מבטיחים גם לא להביט סביב, שכן אנו מקבלים על עצמנו שאין בחוץ אפשרויות טובות יותר. כולם תמיד בלתי אפשריים. אנחנו מין מטורף." לאחר החזרה החגיגית של המשפט האחרון בידי הקהל, הזוג היה ממשיך: "נשתדל להיות נאמנים. עם זאת, אנו בטוחים כי עצם העובדה שלעולם לא יורשה לנו לישון עם אף אחד אחר היא אחת הטרגדיות של הקיום. אנו מתנצלים על כך שהקנאות שלנו הפכו את ההגבלה המוזרה אך הסבירה והבלתי ניתנת למשא ומתן הזאת להכרחית מאוד. אנו מבטיחים להפוך זה את זה למאגר הבלעדי של חרטותינו, במקום לפזר אותן לאורך חיים של דונז'ואניזם מיני. בחנו את האפשרויות השונות לאומללות, וזה זה לזה שבחרנו לכבול את עצמנו." בני זוג שנבגדו לא היו עוד חופשיים להתלונן בזעם שציפו מבני זוגם להסתפק בהם לבדם. במקום זאת הם יכלו לזעוק באופן נוגע וצודק יותר: "סמכתי עליך שתהיה נאמן לסוג המסוים של פשרה ואומללות שנישואינו, שנרכשו בעמל רב, מייצגים." מכאן ואילך, רומן מחוץ לנישואין לא יהיה בגידה בשמחה אינטימית, אלא בהבטחה הדדית לשאת את אכזבות הנישואין באומץ ובאיפוק סטואי.”

“שלום משותף הוא לב האנושות”

“ספר אינו ספר פשוט יותר ממה שאדם אינו אדם פשוט. ספר הוא כמו אדם יחיד, בלתי-מזוהה, וקיומו אינו נובע מאף סיבה מחוץ לו.”

“חלומות מזינים את התגובה הדמיונית של בני האדם לקיום.”

“כל הדתות הן "מגולות" ו"מונחות השראה". אחרי הכול, שום דבר לא קורה בלי "רצונו" של האל.”

“כל הזכות שאני תובעת למין שלי בלבד (אין זו זכות מעוררת קנאה במיוחד, אינך צריך לחמוד אותה) היא הזכות לאהוב זמן רב יותר, כאשר החיים או כאשר התקווה אבדו.”