ייאוש תשישות

“זה לא קריאת מחשבות, היא אמרה. לא אפילו קשר של אמפתיה. רק... גל זמני של תשישות. רגשות ראשוניים. הכאב שלך שוטף אותי. אני נושאת חלק מהעול שלך. הבעתו של ניקו נעשתה זהירה. הוא סובב את טבעת הגולגולת הכסופה על אצבעו, באותה דרך שריינה עשתה עם הטבעת הכסופה שלה כשהייתה חושבת. עצם השיתוף בהרגל עם בנו של האדס גרמה לה אי־נוחות.”

“האתגר טמון בידיעה כיצד להביא יום כזה אל סיומו. מוחו נמתח עד כדי דריכות על ידי האינטראקציות במשרד. עכשיו יש רק דממה ומהבהוב השעון שלא כוון על המיקרוגל. הוא חש כאילו שיחק במשחק מחשב שבחן ללא רחם את הרפלקסים שלו, ורק כדי שהתקע שלו יישלף לפתע מן הקיר. הוא חסר סבלנות וחסר מנוחה, אך בו בזמן מותש ושברירי. אין הוא במצב לעסוק בדבר מהותי. כמובן שאי אפשר לקרוא, שכן ספר כן ידרוש לא רק זמן, אלא גם מדשאה רגשית פנויה וברורה סביב הטקסט, שבה יוכלו אסוציאציות וחרדות לצוץ ולהתפרק זו מזו. אולי לעולם יעשה דבר אחד בלבד היטב בחייו. עבור השילוב המסוים הזה של עייפות ואנרגיה עצבנית, הפתרון היחיד שעובד הוא יין. ציוויליזציית המשרד לא הייתה יכולה להתקיים בלי ההמראות והנחיתות הקשות שמחוללים קפה ואלכוהול.”

“חרדה קיצונית, פחד, תשישות והיעדר אפשרויות חלופיות בנות־קיימא הם שגורמים לאדם לוותר על הכול. ייאוש הוא גם חומר הגלם של שינוי דרסטי. משבר מעורר שינויים קריטיים ודרמטיים בנפשו של אדם. רק אדם המוכן לאבד הכול ישנה את עצמו. רק על ידי יציאה אל מחוץ לאזור הנוחות שלנו של העבר — שחרור של הוויה קודמת — יוכל אדם להרחיב את מצב המודעות שלו. עכשיו, משאני מיואש, אני מסוכן. אני גם בשל לשינוי.”

“לחיות במרדף מתמיד אחר רווח כופה על אנשים לכלות את רוחם עד כדי תשישות בהעמדת פנים מתמדת, בהגזמה ובהקדמה של אחרים. המידה הטובה באה לידי כך שעושים משהו בפחות זמן ממישהו אחר. שעות שבהן מותר להיות ישרים נעשו נדירות, וכשהן מגיעות אדם עייף ואינו רוצה רק "להשתחרר" אלא ממש מבקש להשתרע ארוך ורחב ומגושם ככל שהוא במקרה... עד מהרה ייתכן שנגיע לנקודה שבה אנשים לא יוכלו עוד להיכנע לרצון ל-vita contemplativa (כלומר, לטיול עם רעיונות ועם חברים) בלי בוז עצמי ומצפון רע.”

“אם אקום פעם אחת פחות ממספר הפעמים שהפילו אותי, עשיתי את אחד הדברים ההרסניים ביותר האפשריים; עצרתי את חיי בדיוק באותו המקום.”

“איש לא הצליח ב״מסלול המרוצים״ הזה. פשוט מתים מתשישות מריצה. ״אנחנו״ (הגנאני פורוש, המואר) לעולם איננו משתתפים במרוץ הזה. ״אנחנו״ פשוט היינו אומרים: ״אדם יקר, איני מסוגל״.”

“המנוחה השמימית תהיה כה מרעננת, עד שלעולם לא נחוש עוד את תשישות הנפש והגוף שאנו חווים כה לעיתים קרובות עכשיו. אני באמת מצפה לזה.”

“המשימה הקשה ביותר לעשות, ולעשות אותה נכון, היא לחשוב. למה אתה חושב שהאדם הפשוט היה בוחר בעבודה, ולו רק בחלקה, כהסחת דעת ממחשבותיו שלו? משום שרמת הלחץ הזאת היא הדבר שהוא מתעב יותר מכול.”

“בין אם אתה מנסה יותר מדי להשתלב ובין אם אתה מנסה יותר מדי לבלוט, התוצאה זהה: אתה מכלה את משמעותך”

“עבורי, זו הייתה עונה בודדה. בכל פעם שהגעתי הביתה והסרתי את בגדיי, הרגשתי כאילו בכל רגע העצמות שלי יתפרצו דרך עורי. כאילו איזו כוח לא מוכר בתוכי פנה לא נכון באיזשהו מקום, והוביל אותי בכיוון מוזר כלשהו לעולם אחר”

“אתה נודד. אתה עובד כמעט בכל עבודה המוכרת לאדם, כך נראה, רק כדי להגיע אל תהיות הפילוסופיה.”

“כפי שאמר אריסטו, "מצוינות היא הרגל." הייתי אומר עוד שמצוינות נעשית קבועה באמצעות התחושה שבאה מיד לאחר שאדם השלים עבודה שהוא עצמו מוצא אותה מעוררת יראה ללא ספק. הוא רק רוצה להירגע עד שיהיה מוכן לחדש תחושה כזו שוב מההתחלה, משום שבעיניו כל השאר נעשה שולי לחלוטין.”

“ויום אחד לא יישאר מכל אשר עיוית את חיי, הכאיב לו והמלא אותו פעמים רבות באבל כה גדול. ביום אחרון, עם התמוטטות הסופית, תגיע שלום, ותאסוף אותי האדמה האימהית בחזרה הביתה. לא זה יהיה סוף הדברים, רק דרך להיוולד מחדש, רחצה ושינה, שם ירדו הנשקפים והזקנים, שם יתחילו הנערים והחדשים לנשום. אז, עם מחשבות אחרות, אצעד ברחובות כאלה, ואזינה לנחלים, ואזינה למה שמשמיע השמיים בערב, פעם אחר פעם ופעם אחר פעם ופעם אחר פעם.”

“עבודה יתר מובילה לתשישות”